ההיסטוריה של הדפסת יצירות אמנות עברה דרך חיתוך העץ (שלימים התפתח לדפוס בלט), אחריה דרך התחריט/תצריב (טכניקה שהביאה את דפוס השקע), ולבסוף דפוס האבן (שהביא בסופו של דבר למה שנקרא "אופסט"). המשך קריאת הפוסט "חיתוך עץ, ובעיקר פליקס ואלוֹטון"
רוב המו"לים שאני מכיר אוהבים ספרים. הכוונה היא בדרך כלל לספרים שנמכרים היטב, ואז המו"לים אפילו קוראים אותם וגם זוכרים את שם המחבר כדי להזמין ממנו ספר נוסף. המשך קריאת הפוסט "מו"ל אוהב ספרים? – דון קמילו בהוצאת קמין"
ככה על פי נחום גוטמן סיים לובנגולו מלך זולו את חייו: המשך קריאת הפוסט "סיפור שתחילתו בלובנגולו מלך זולו וסופו בפארק הדוורים שבלונדון"
תרגום ואיורים: דני קרמן
תרזה, מרת תרופלסטאנס, הייתה האישה הכי עשירה והכי בלתי נסבלת בכל מחוז וולדשייר. המשך קריאת הפוסט "האייל מאת סאקי"
ביחסים בין כותבים למאיירים קל לזהות את הטקסטים שנכתבו מלכתחילה כדי שמישהו יאייר אותם, ולעומתם את הטקסטים שרק לאחר שנכתבו, ובדרך כלל הודפסו, מישהו החליט לאייר אותם. המשך קריאת הפוסט "לאייר שירה לילדים, וגם משהו על הג'אברווקי"
בהרצאה על דיקנס שהעברתי לפני כמה חודשים בבית אריאלה, מישהו מהקהל כעס שהעזתי להזכיר את דיקנס בנשימה אחת עם טולסטוי. המשך קריאת הפוסט "ההומור של דיקנס"
קראו את השורות הבאות אפילו לא ממש בעיון:
ביראת הרוממות מפני שגב הדיבור הביאליקי, שנבצר מהקולמוס למסרו כמלוא נתינתו, כונסו אמרי פי המשורר בתמציתם בלבד – גופי דברים. אכן, רבה חרדת האחריות אף במסירת הד דברים מפי גדול הדור, שבת קולו עדיין מהדהדת בחללו של הדור, שסער דברו עודנו הומה בלב האומה… המשך קריאת הפוסט "בתפקיד אלוהים – ביאליק"
שלום חברים,
גם אנחנו בדבר אחר ידענו לחגוג את החגים ברוח ישראל סבא, ובחג החנוכה הכנו מדי פעם מטבח (או מטבוחה, אני כבר לא זוכר). המשך קריאת הפוסט "חנוכה בדבר אחר"
כמעט לכל מאייר יצא לצייר ספר "אלף בית".
כבר משחר הדבר הזה שנקרא "ספרות ילדים" אפשר למצוא ספרי א.ב. רבים, שחלק מהם כמובן נועדו ללמד את הטף את יסודות הקריאה, אבל כבר אז היו רבים שבצד היסוד הדידקטי מצאו דרך להכניס בהם שעשוע והומור. המשך קריאת הפוסט "ספרי "אלף בית" ומשהו על השייקרים"
ככה מתחיל הספר הקומדיה האנושית של ויליאם סארויאן בתרגום הישן של יצחק בן צבי שכל כך אהבנו בילדותנו: המשך קריאת הפוסט "דון פרימן וסיפורי החיות"
הבלוג של דני קרמן 