האייל מאת סאקי

האייל

מאת סאקי (ה.ה. מונרו)

תרגום ואיורים: דני קרמן

תרזה, מרת תרופלסטאנס, הייתה האישה הכי עשירה והכי בלתי נסבלת בכל מחוז וולדשייר. היחס שלה לעולם היה מעין תערובת של מנהלת מלתחה ואחראי צייד, עם אוצר המילים של שניהם. בחוג המשפחה היא התנהגה כפי שבדרך כלל נוהגים לייחס, ללא הצדקה, להתנהגותו של מנהיג פוליטי אמריקאי בוועידת מפלגתו. לפני שלושים וחמש שנה הותיר לה תיאודור תרופלסטאנס המנוח בעלות מלאה על נכסי דלא ניידי רבים ומשמעותיים וגלריה מלאה בציורים יקרי ערך. היא האריכה לחיות אחרי מות בנה והסתכסכה עם נכדה הבכור, שהתחתן בלי אישורה או הסכמתה. ברטי תרופלסטאנס, נכדה הצעיר, היה אפוא היורש המיועד של רכושה, ובתור שכזה היה מוקד להתעניינות של כחצי מאה אימהות שאפתניות לנערות בגיל הנישואים. ברטי היה צעיר נחמד ונעים הליכות, שהיה מוכן להינשא לכל מי שתמצא חן בעיניו, אבל לא היה לו עניין להתאהב בבחורה שסבתא שלו תטיל עליה וטו. הסבתא היא זו שהבחורה חייבת למצוא חן בעיניה.

מסיבות הבית של תרזה היו עמוסות בנערות נאות ובאימהות דרוכות וערניות, אבל הגברת הזקנה דיכאה כל סיכוי של אחת הנערות לגבור על האחרות בניסיון להיות נכדתה לעתיד. אחרי הכול מדובר ברכוש עצום, ונראה שהיא ניצלה כל הזדמנות לנהל את העניינים. טעמו של ברטי לא נחשב. במשך כל חייו הוא היה מאותם הטיפוסים שהיו יכולים להיות מאושרים עם כל אישה. כל חייו הוא הסתדר עם השיגעונות של סבתו, ולא היה נראה שידחה את מי שהיא תבחר להיות עזר כנגדו.

החבורה שנאספה בביתה של תרזה בשבוע חג המולד של שנת אלף תשע מאות ומשהו, הייתה קטנה מהרגיל, וגברת יונלט, שהייתה אחת מהחבורה, פיתחה לאור המצב תקוות גדולות; "הרי ברור כשמש שדורה יונלט וברטי נועדו זה לזה," אמרה לאשת הכומר, "ואם הגברת הזקנה תראה אותם לעתים תכופות יחד היא תתרגל לרעיון, וזה יביא לנישואים המיוחלים. בני אדם מתרגלים די מהר למשהו אם הוא מרחף להם כל הזמן מול העיניים," אמרה גברת יונלט בתקווה. "ככל שתרזה תרבה לראות אותם יחד מאושרים זה בחברת זו, כך יגדל הסיכוי שהיא תראה בדורה אפשרות רצינית להיות אשתו של ברטי".

"יקירתי," אמרה אשת הכומר בהבנה, "סיביל, בתי שלי, הוטלה לזרועותיו של ברטי בנסיבות הכי רומנטיות. אני אספר לך על זה פעם. אבל זה לא עשה שום רושם על תרזה. היא שללה את האפשרות באופן נחרץ וסיביל התחתנה עם פקיד בהודו."

"וטוב שכך," אמרה מרת יונלט בהסכמה מעורפלת. "כל בחורה רצינית הייתה עושה את זה. אבל נדמה לי שזה היה לפני שנה או שנתיים וברטי מבוגר יותר, וגם תרזה, וזה די טבעי שהיא משתוקקת לראות אותו מסודר."

אשת הכומר סברה שתרזה היא כנראה האדם היחיד שלא מגלה תשוקה לספק לברטי בת זוג, אבל היא שמרה את המחשבה הזאת לעצמה.

מרת יונלט הייתה אישה בעלת עוצמה וכוח מנהיגות. היא העסיקה את שאר האורחים במסיבת הבית, שמבחינתה היו מיותרים, בכל מיני תרגילים ועיסוקים שהרחיקו אותם מברטי ודורה, אשר נותרו לנפשם, כלומר לנפשה של דורה ולהסכמתו הנוחה של ברטי. דורה עזרה לקשט את הכנסייה לחג המולד, וברטי עזר לה לעזור. יחד הם האכילו את הברבורים עד שהעופות הכריזו על שביתת רעב. יחד הם שיחקו ביליארד, יחד הם צילמו את בתי התמחוי של הכפר וממרחק בטוח גם את האייל המאולף שרעה בבדידות נזירית בגן. האייל היה "מאולף" במובן זה שכבר מזמן השתחרר מהשריד האחרון של הפחד מפני הגזע האנושי, אבל שום דבר בהתנהגותו לא עודד את שכניו בני האדם להתייחס אליו בתחושת ביטחון דומה.

כל ספורט או בילוי שברטי ודורה עשו יחד נרשם ופורסם על ידי מרת יונלט, מידע שכוון במיוחד לסבתא של ברטי.

"הבלתי נפרדים חזרו זה עתה מרכיבה על אופניים," היא הצהירה. "איזו תמונה נהדרת. הם רעננים וזוהרים כל כך."

"תמונה שזקוקה למילים," הגיעה מיד תגובתה האישית של תרזה, ובמה שקשור לברטי היא הייתה נחושה שהמילים לא ייאמרו.

אחר הצהריים שאחרי חג המולד התפרצה מרת יונלט לחדר האורחים, שם ישבה המארחת בחברת האורחים, ספלי קפה וצלחות מלאות בעוגיות. הגורל זימן את מה שנראה כמו קלף מנצח לאם, שתמרנה את מעשיה בסבלנות רבה. בעיניים נוצצות ובקול רווי בסימני קריאה היא הצהירה בדרמטיות:

"ברטי הציל את דורה מהאייל."

במשפטים קצרים ונרגשים שנקטעו בהתרגשות אימהית, היא מסרה מידע נוסף איך החיה הרעה ארבה לדורה כשזו חיפשה כדור גולף שאבד, ואיך ברטי זינק לעזרתה כשהוא חמוש בקלשון והצליח להבריח את החיה ממש ברגע האחרון.

"זה היה נורא מסוכן. דורה הטילה לעומתו את אלת הגולף שלה אבל זה לא עצר אותו. עוד רגע והוא היה דורס אותה בפרסותיו," התנשפה מרת יונלט.

"החיה הזאת מסוכנת," אמרה תרזה והמגישה לאורחת הנרגשת ספל תה. "שכחתי, את שותה תה עם סוכר? אני חושבת שהבדידות קלקלה לו את האופי. יש עוגיות על המגש. זאת לא אשמתי. כבר הרבה זמן אני מנסה למצוא לו בת זו. מישהו מכיר מישהו שמוכן למכור או להחליף נקבה של אייל?" השאלה הופנתה לחבורה באופן כללי.

אבל למרת יונלט לא היה מצב רוח לדיבורים על נישואים של איילים. מה שבאמת עניין אותה היו נישואים של שני בני אנוש, וההזדמנות לקדם את הנושא הזה הייתה נוחה מכדי להחמיץ אותה.

"תרזה," היא הצהירה בחגיגיות, "אחרי ששני הצעירים האלה הוטלו זה לזרועות זו בצורה כל כך דרמטית, שוב לא יהיו היחסים ביניהם כמו קודם. ברטי לא רק הציל את חייה של דורה, הוא זכה בחיבתה. אי אפשר להתעלם מכך שהגורל זימן אותם זה לזו."

"זה בדיוק מה שאשתו של הכומר אמרה כאשר ברטי הציל את סיביל שלה מהאייל לפני שנה או שנתיים," העירה תרזה בנחת. "ואני הזכרתי לה שכמה חודשים קודם לכן הוא הציל את מיראבל היקס מסכנה דומה, וזכות הראשונים מגיעה לנער של הגנן שאותו הציל בינואר של השנה ההיא. כמו שאת יודעת חיי הכפר הם חדגוניים מאוד".

"נראה שזאת חיה נורא מסוכנת," אמר אחד האורחים.

"זה ממש מה שאמרה האימא של נער הגנן," העירה תרזה. "היא רצתה שנחסל אותו, אבל אני הסברתי לה שלה יש אחד עשר ילדים ולי יש רק אייל אחד. אני גם נתתי לה חצאית משי שחורה; היא אמרה שלמרות שלא הייתה לוויה במשפחתה היא מרגישה כאילו הייתה. בכל אופן נפרדנו כידידות. אני לא יכולה להציע לך חצאית משי, אמילי, אבל את יכולה לקבל עוד ספל תה וכמו שכבר אמרתי יש עוגיות על המגש."

תרזה סיכמה את הוויכוח כשהצליחה לרמוז בערמומיות שלדעתה האימא של נער הגננים גילתה תבונה שעולה בהרבה על זאת של כמה הורים אחרים של קרבנות האייל.

"תרזה היא חסרת רגש," אמרה מרת יונלט לאשת הכומר מאוחר יותר. "לדבר על עוגיות כשרק בנס נמנע אסון מחריד…"

"את בטח יודעת את מי היא רוצה באמת לשדך לברטי?" שאלה אשת הכומר. "אני שמתי לב לזה מזמן. את האומנת הגרמניה של משפחת ביקלבי."

"אומנת גרמניה!" התנשפה מרת יונלט.

"היא ממשפחה די טובה," אמרה אשת הכומר. "וגם לא הטיפוס הנחבא אל הכלים כמו שבדרך כלל רואים אצל אומנות. למעשה, אחרי תרזה היא הטיפוס הכי תקיף ואסרטיבי בסביבה. היא העירה לבעלי על כל מיני טעויות שהיו לו בדרשות ונתנה לסר לורנס הרצאה מלומדת איך להתנהג עם הכלבים, ואת יודעת כמה סר לורנס רגיש כלפי ביקורת שנמתחת על כלבי הצייד שלו, וכשאומנת באה ומדקלמת לו את החוק הוא כמעט חטף שבץ. היא מתנהגת ככה לכולם פרט לתרזה, וכולם מתייחסים אליה בגסות מתוך הגנה עצמית. בני משפחת ביקלבי פשוט מפחדים ממנה ולכן לא מפטרים אותה… נו, אז לא נראה לך שזאת בדיוק האישה שתרזה רוצה לראות אותה כיורשת שלה? תארי לך איזו אי נעימות ומבוכה תהיה במחוז כאשר יתברר שהיא תהיה המארחת הבאה באחוזה. תרזה רק תצטער שהיא לא תזכה לראות את זה."

"אבל," מחתה מרת יונלט, "רואים שברטי לא מגלה שום סימנים שהוא נמשך אליה."

"היא נראית די בסדר בדרכה. מתלבשת יפה ויודעת לשחק טניס, ולעתים קרובות היא מגיעה דרך הגן עם הודעות מבית ביקלבי. ויום אחד ברטי יציל אותה מהאייל, פעולה שהפכה אצלו להרגל, ותרזה תגיד שהגורל קידש אותם. ברטי אולי לא מקדיש תשומת לב מיוחדת לענייני הגורל, אבל הוא לא יעלה בדעתו להתנגד לסבתו."

אשת הכומר דיברה בקול שקט וסמכותי של מי שמרגיש דברים בחוש נסתר, ומרת יונלט האמינה לה בעמקי לבבה.

שישה חודשים מאוחר יותר האייל חוסל. בהתקפת דיכאון בלתי רגילה הוא הרג את האומנת הגרמניה של משפחת ביקלבי. זאת הייתה אירוניה של הגורל, שדווקא בימיו האחרונים הפך האייל לחביב הקהל. בכל אופן הוא השיג שיא בכך שהיה היצור החי היחיד שהצליח לסכל את תכניותיה של תרזה תרופלסטאנס.

דורה יונלט ביטלה את אירוסיה עם פקיד מהודו ונישאה לברטי שלושה חודשים לאחר שסבתו מתה. תרזה לא האריכה ימים לאחר הפיאסקו של האומנת הגרמניה. בחג המולד, כל שנה, תולה גברת תרופלסטאנס הצעירה זר גדול במיוחד של פרחים ירוקי-עד על קרני האייל שתלויות בפרוזדור.

"זאת הייתה חיה מפחידה," היא הסבירה לברטי, "אבל תמיד אזכור שהיא הייתה האמצעי שאיחד בינינו".

מה שכמובן היה אמת.