אחריותו של הקו

הרבה כבר כתבתי על הקו – אחד היסודות החשובים של האמנות החזותית.

כולם יודעים שמדובר במשהו שלא קיים במציאות ושהומצא על ידי אמנים, שנזקקו לו כדי להגדיר תחומים, וגם בתהליך ההתפתחות של הדפוס, כאמצעי עזר להדפסה.

הפעם אדבר על "האחריות".

הנה מה שכותב שלונסקי ב"מיקי מהו" על מהות האחריות:

ועכשיו שואל לו פוט 
מהו פשר אחריות.
אחריות, עונה לו פיט,
גם כן שאלה טיפשית:
אחריות זה מן דבר,
אחריות זה… איך לומר 
שאולי אולי אפשר
להסביר זאת במשל:
*
אם במכנסיו של פוט 
כל הכפתורים "קפוט"
אז ידע גם גולם איש 
כי העסק עסק ביש.
אך הנה כפתור אחד 
על פי נס נשאר לבד,
יש עליו האחריות 
בעד מכנסיו של פוט.

אנסה לבחון כאן מה משיג מאייר כשהוא משתמש בקו חד, יחיד וברור, בניגוד למי שאי אפשר להגדיר את הגבולות שלו. נשתמש לשם כך בעיקר בעבודותיהם של שני קריקטוריסטים גדולים, שכל אחד מהם נמצא בקצה אחר של הסקאלה הזאת.

הראשון הוא אל הירשפלד. אני מרשה לעצמי לכתוב עליו "האחד והיחיד" ומקווה שגם אצליח להסביר למה.

01

הנה דיוקן עצמי שלו ברישום:

02

השני הוא אדוארד (אד) קורן.

03

לפני שאציג כל אחד מהם, הנה עבודה טיפוסית של הירשפלד:

04

והנה עבודה טיפוסית של קורן:

05

יותר משלושים שנה  מבדילות בין השניים. אל הירשפלד הוא המבוגר מביניהם.

אין איש באמריקה, ואולי גם במקומות אחרים, שאוהב תיאטרון וקולנוע ולא מכיר את הפורטרטים הנפלאים של הירשפלד.

ואני מעז לכתוב שכמעט כל הקריקטוריסטים שמציירים פורטרטים של שחקני תיאטרון וקולנוע, עושים זאת כשהירשפלד מציץ להם מאחורי הגב.

הוא התחיל כמאייר בסרטים של סלזניק ושל האחים ורנר כשהיה בן 20. הוא הושפע מאוד מחברו ובן גילו הקריקטוריסט המקסיקני מיגל קובארוביאס, שהקו שלו אופיין בניקיון וב"אחריות" מלאה למה שהוא אמור לבטא.

הנה כך צייר קובארוביאס את עצמו:

06

והנה עוד כמה רישומים של קובארוביאס:

0708

0910

עוד לפני הירשפלד התחיל קובארוביאס – בהשפעת אמנות מקסיקנית – לצייר קריקטורות מסוגננות.

הירשפלד מעיד על עצמו שהושפע גם מאמני המזרח הרחוק, שאצלם הקו היה יסוד חשוב (זוכרים את הוקוסאי?)

יום אחד הוא ישב בהצגה בברודווי וצייר על התוכנייה את סאשה גיטרי שהיה על הבמה. מאחוריו ישב איש יחסי הציבור של ההצגה, שראה את הציור. למחרת הציור הופיע בהרלד טריביון.

במשך קרוב לשמונים שנה אייר הירשפלד בעיתונים, בעיקר בניו יורק טיימס (הירשפלד מת ב 2003 קצת לפני יום הולדתו המאה).

במשך השנים הפך הירשפלד להיות אשף הקו, המכונה "קו קליגרפי" בשל שינויי העובי.

11

הקו הזה השפיע על מאיירים רבים, ואם לתת דוגמאות  מכאן, אז די אם נביט בקריקטורות של זאב:

12

ושל ירמי פינקוס:

13

היכולת של הירשפלד לשחק בשחור היא מופלאה.

14

ומעל הכול כמובן, היכולת שלו להעביר בקווים הנפלאים שלו את עיקר הרושם של הדמויות, כולל הבעות ותנועות אופייניות.

עד היום אין מי שיתחרה בו בכך.

לעתים רחוקות תמצאו אותי מתפעל מווירטואוזיות מוחצנת, אבל במקרה של הירשפלד, דווקא בגלל שהוא הולך עם זה עד הסוף, הוא לא משאיר מקום לביקורת…

לפעמים כשהווירטואוזיות משרתת את המטרה, ולא מייצרת דברים מיותרים רק כדי להבליט את עצמה, אפשר לברך עליה. וזה כל כך נכון במקרה של הירשפלד.

ויש עוד משהו:

מעטים מאוד מהקריקטוריסטים שפועלים היום יודעים אנטומיה. אז יש מקרים כמו אצל בלכמן למשל, שאי הידיעה מתורגמת למשהו נפלא:

15

(בלכמן אמר לי פעם שהמזל הגדול שלו היה שהוא אף פעם לא למד רישום).

זה די נדיר. והמעטים שכן למדו אנטומיה לא מסוגלים בדרך כלל להתנתק מאיזה ריאליזם נטורליסטי (ואני לא מביא דוגמאות).

הדרך שבה מצליח הירשפלד לקחת את האנטומיה שהוא מכיר היטב ולעוות אותה להגזמה הומוריסטית היא, לדעתי, על גבול הגאונות.

הנה איך שזה מתבטא בידיים שהוא מצייר:

16

והיד שאני הכי אוהב היא היד של באזיל רטבון, שהירשפלד מצייר אותו בקווים שלדעתו מתאימים לצייר את רטבון:

17

מי שמכיר את הירשפלד ככל הנראה שמע את הסיפור על נינה בתו, שאת שמה הכניס כמעט לכל איור, מאז שנולדה בשנת 1945. הנה כמה דוגמאות:

18

1920

וזה הופך את האיורים שלו למשחק "מצא את נינה".

מה שפחות יודעים זה שפעם נינה ביקשה ממנו להכניס לציור את שמה של חברתה ליזה, שחגגה יום הולדת. הירשפלד עשה זאת וכבר למחרת התמלא כל הבית שלו בפרחים מאנשים שהיו בטוחים שנולדה לו עוד בת.

הנה שמונה איורים של הירשפלד שבהם תוכלו לחפש את נינה:

21

22
סופיה לורן
22a
ג'יין פונדה
23
צ'ארלס לוטון
24
פיטר יוסטינוב

25

2627

28

עוד כמה מילים על הביצוע שלו מלבד הקו. אני מתכוון ליצירת טקסטורות שמשמשות אותו למשל בדמויות של אפרו-אמריקאים, כמו בפורטרטים של סמי דייוויס וסידני פואטייה:

29

או כאשר צייר שיער, כמו באיור למחזמר "שיער":

29a

או כשרצה להדגיש לבוש מסוים, כמו בשמלה של מרלין מונרו ב"חמים וטעים":

30

וכעת אעביר אתכם לצד השני של הקשת, למאייר אחר שאני אוהב וזהו כאמור אדוארד קורן.

קורן מוכר היטב למי שעוקב אחרי הקריקטורות ב"ניו יורקר", והוא מוכר בתור ה-Shaggy Cartoonist (הקריקטוריסט המדובלל).

קל מאוד לראות למה הבאתי אותו כקוטב הנגדי להירשפלד.

בניגוד להירשפלד, קורן כמעט שלא מתחייב בקו מתאר (קונטור) אלא יוצר את הדמויות שלו מערב רב של קווים מדובללים, ואם תמחקו פה ושם איזה סנטימטר של קו זה כמעט לא יורגש. דבר כזה אצל הירשפלד יהיה קריטי, אם לא אכזרי).

הנה כמה עבודות של קורן:

31

32

33

34

טוב, זה די ברור. אז למה טרחתי לעשות את ההשוואה? ולמי זה עוזר? אנסה להסביר.

דרך הטכניקה אנו לומדים על ה"מחויבות".

הירשפלד בשפה שלו מדבר "ברור" ועל משהו חד משמעי, על אנשים שיש להם שם, שכולם מזהים אותם.

קורן לעומת זאת, בטכניקה המדובללת שלו, גם ה"מה" שהוא מצייר הוא בדרך כלל לא בני אדם אלא "יצורים" שכדי שהם יהיו בני אדם, הדמיון שלנו צריך לעבוד. וגם האמירות שלו הן די כלליות, בניגוד לבני דורו הקריקטוריסטים. קורן כמעט לא התייחס לאירועים או לדמויות מהחדשות או מהמציאות, ואם בתור צופה רצית להסיק מסקנות קיומיות או רלוונטיות, כמו למשל מהאיורים האלה…

35

36

…היית עושה זאת על אחריותך.

העניין הזה, להעביר את האחריות לצופה הוא פועל יוצא של הטכניקה שבה בוחר קורן לדבר.

כדי להדגיש את דרכו של קורן בהעברת מסרים אציין שקורן אוהב, לדבריו, גם מילים, ולפעמים כדי לעזור לו להעביר את הסיפור הוא מוסיף מילים, כמו באיורים האלה:

37

38

39

כאמור במקרים רבים הוא כמעט לא מצייר דמויות אנושיות, אבל זה רק כמעט. בספר הזה למשל רוב הדמויות הן בני אדם:

40

אבל עדיין אין בהם שום אפיון.

41

קורן מודע לשפה שלו ואומר: "רוב האנשים שאני מגחך עליהם לא יודעים שאני מתכוון אליהם".

אם תרצו להרחיק לכת, תגיעו עד המשלים הקדומים שבהם השתמשו הממשילים בחיות או אפילו בחפצים כדי שחייהם לא יקוצרו על ידי נושאי הסאטירה שלהם.

החלטתי להביא כאן עוד מאייר, קריקטוריסט גדול בן זמננו, ולהעמיד אותו ככה סתם ממש בין הירשפלד לקורן, וכוונתי לאדוארד (גם הוא "אד") סורל:

42

סורל הוא רשם מעולה שאמנם משתמש בקו מתאר, אבל כדי לא להתחייב לגמרי, יש לקו הזה תמיד קווי עזר. בהשוואה להירשפלד, סורל הוא shaggy נורא, אבל ליד קורן הוא מאוד "מחויב".

הנה כמה עבודות שלו:

43

44

45

כמו הירשפלד, גם סורל מצייר פורטרטים רבים. הנה כמה השוואות בין השניים:

47

49

51

תודה על הסבלנות.

עוד הערה: שלושת המאיירים שהבאתי כאן מזוהים מאוד בטכניקה מסוימת אופיינית, ועדיין לעומתם, כפי שיצא לי כבר לומר פה, הגאונים האמיתיים של עולם הקריקטורה, וכוונתי לסול סטיינברג ואנדרה פרנסואה, שינו את הטכניקה וגם את הסגנון פעמים רבות במשך חייהם.

פיקאסו כבר אמרנו?

ולסיום. אני ממש משתדל לטפח את חוסר הכישרון שלי לצייר דמויות אמיתיות, אבל אני מכור לפרצוף האנושי. לכן מדי פעם אני מנסה לצייר פרצופים ברוחו של הירשפלד ובקו שלו. הנה דף כזה:

52

ואם איזה פרצוף דומה למישהו, זה בטעות.

11 תגובות בנושא “אחריותו של הקו

  1. אני מת על הירשפלד, בנדודנו שלושה חודשים במערב ארצות הברית ב-2015 הגענו לעיירונת זעירה בקליפוניה בשם קמבריה. היו שם חנויות ססגוניות של אמנות אמריקאית, מסעדה טובה ואפילו תיאטרון שהציג את מחזה של ניל סיימון. אני זוכר שקירות הלובי של התיאטרון היו מעוטרות בציורים של כוכבי הקולנוע והבמה האמריקנים. הירשפלד מסביב. רק הירשפלד. עמדתי וצילמתי כל אחת מהן – חגיגה גדולה. אבל כשאני מתבונן על ההשוואה שאתה עורך בעניין ג'ון וואין – אז לטעמי הירשפלד מצא את הדמות וסורל חשף את אופיה.
    האיורים שלך נפלאים.

    אהבתי

    1. אי אפשר, ממש אסור שלא להתיחס !!! חובה להודות לשבח ואפילו להלל !
      שפע האינפורמציה המילולית והצורנית הוא מעל ומעבר למה שאפשר לצפות וממה שניתן להשיג ממקור אחר ובצורה אחרת.
      מעשיר. מלמד, מעורר .
      תודה והערכה לדני על הידע, על הטירחה, על ההכנה וההגשה שגם הם, מעל ומעבר למקובל ולמצוי !

      יורש

      אהבתי

  2. תודה על עוד רשומה מקסימה ומחכימה.
    אם צריך לדרג, אני בבירור מעדיף את הסגנון של הירשפלד.
    אבל גם זה של קורן נהדר…

    אהבתי

  3. שניהם יוצאים מן הכלל, שלושתם אם כוללים את סורל .
    אבל אם מכוונים לי אקדח לרקה ומכריחים אותי לבחור אז קורן.
    כרגיל לומדים ממך המון בכל פוסט.
    תודה רבה !

    אהבתי

  4. סורל והירשפלד גם יחד, ובלבד שבקו מינימליסטי מעלים באוב דמויות , רובן ידועות. קריקטורות קוסמות לי במיוחד בגלל הציד של הדמות במשיכת ציפורן קלה ובהומור.
    נפלא. כמה ידע וכמה יפה אתה מזרים אותו אלינו, דני. תודה.

    אהבתי

  5. פרט קטן לגבי הירשפלד ונינה; ליד חתימתו מופיע מספר. המספר מציין כמה פעמים השם נינה רשום בציור..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.