ציורים מתהפכים

הרשומה הזאת קשורה לקודמת, שעסקה בבוריס אנרפ, אבל גם אם לא קראתם את הקודמת אפשר בהחלט לקרוא ללא ההקשר.

זהו רקס ויסלר:

01

הקשר עם הרשומה הקודמת הוא למעשה מוד ראסל, שעליה כתבתי שם:

15

ראסל, בת למשפחה גרמנית ממוצא יהודי, הייתה דמות מפתח בחברה ובאמנות בלונדון בין שתי מלחמות העולם. מלבד היותה נשואה לבנקאי עשיר, היו לה יחסים אינטימיים עם בוריס אנרפ וגם עם איאן פלמינג.

מזמן רציתי לכתוב רשומה על ספרים שנעשו כך שאת הציורים אפשר לראות באופן שונה משני הצדדים.

הספר הראשון שעלה בדעתי – פשוט כי אני אוהב אותו מאוד – הוא הספר הזה:

03

ספר שיצא לאור בשנת 1946 ויצרו אותו שני אחים: רקס ויסלר צייר ולורנס ויסלר כתב.

כשהתחלתי לבדוק פרטים על רקס ויסלר, התברר לי שחייו שווים סיפור.

רג'ינלד ג'ון, שכונה "רקס" ויסלר (נא לא לבלבל עם ג'יימס ויסלר), נולד בלונדון בשנת 1905. כבר בגיל צעיר הוא זוהה ככישרון על בציור ולמד בכמה מוסדות לונדונים לאמנות. מיד לאחר שעזב את אקדמיית סלייד, פתח ויסלר בקריירה מזהירה כמאייר, מעצב תפאורות ומומחה לציורי קיר.

לפי העדויות הייתה לו אישיות כובשת. ידידים תיארו אותו כ"אחד מאנשי השיחה המרתקים שאפשר למצוא בלונדון".

מי שרוצה לראות עבודה ידועה שלו שייכנס למסעדה במוזיאון טייט בריטן (שנקראת על שמו של ויסלר) ויוכל לראות שם ציור קיר מעניין מאוד שלו שנעשה ב-1927.

04

המסעדה היא חוויה בעיקר בגלל הציור, אבל הנה גם כמה מנות:

05

06

07

בשנת 1936, בגיל 31, רקס נשכר על ידי צ'ארלס פג'ט, מרקיז אנגלסי, לצייר ציור קיר באחוזה שלו ושם הוא התאהב בבתו קרוליין.

קרוליין פג'ט הייתה יפהפייה שנחשבה קצת לשחקנית.

על האהבה הזאת מדברים אנשי האמנות עד היום, בעיקר בגלל הציור הזה:

08

קרוליין הייתה די אמביוולנטית ביחסה לרקס, והוא על פי העדויות היה משוגע עליה. מאחר שבציור הזה היא עירומה לגמרי, נשאלת השאלה הגורלית: האם היא אכן דגמנה בעירום – כפי שטוענים כמה חוקרים – או שזה צויר לפי הדמיון המפשיט של רקס – כפי שטוענים חוקרים אחרים. הנה עוד כמה ציורים של ליידי פג'ט שצייר ויסלר:

09

10

11

בעודו שבור לב פגש רקס את מוד ראסל, המוזכרת לעיל. מוד ביקשה מהצייר היפה, השנון, המצליח והמבוקש, שיצייר לה ציור קיר באחוזה שלה, מוטיספונט אבי. וכאן תעלומה נוספת: האם במהלך העבודה, שכללה חילוקי דעות רבים, התפתח בין השניים גם רומן?

זכרו שפרט לבעלה היו לה למוד כנראה יחסים קרובים גם עם פלמינג וגם עם אנרפ.

כדאי מאוד להגיע לביקור באחוזת מוטיספונט אבי ששייכת היום לנשיונל טראסט. בגן האחוזה תוכלו גם לראות את מוד בפסיפס של אנרפ:

12

(זה לא רחוק מסאותהמפטון ומסיילסבורי).

ציור הקיר ב"מוטיספונט" היה העבודה האחרונה של ויסלר.

בגיל 39, כמה ימים לאחר שסיים את הציור, הוא התעקש להתגייס. לאחר שסירב להיות צייר צבאי, שירת כמפקד טנק. בקרב הראשון שבו השתתף, שהתרחש מיד לאחר ה- D-Day, הוא נהרג.

יש הטוענים שהוא היה ההרוג הראשון לאחר שהשלמת הפלישה לנורמנדי.

ונחזור לספר OHO.

כמעט כל מאייר השתעשע פעם בציורים שאפשר לראות אותם באופן שונה משני הצדדים כמו זה למשל, שהוא דוגמה יחסית פשוטה:

13.jpg

בדרך כלל נוטים להראות ציורים כאלה כשמדברים על אשליות אופטיות וזה כמובן נכון. אבל אנסה להסביר משהו מנקודת מבטו של המאייר.

העוסקים באמנות החזותית, בניגוד לסופרים או מוזיקאים, פועלים ללא יסוד הזמן. כלומר, אין לו שליטה על הצופה מבחינת הסדר שבו הצופה סורק את הציור, בשונה מהמצב בספר או ביצירה מוזיקלית). ואין לו גם שליטה על משך הזמן שאותו מקדיש הצופה לסריקה הזאת.

ביצירות חזותיות סטטיות "הזמן" הוא בבעלות הצופה, והיוצר יכול להשתמש בטכניקות ובמניפולציות שונות כדי לגרום לצופה להביט בסדר מסוים, ואפילו להאריך את זמן הצפייה.

ברשומה שפרסמתי על פראידוליה ניסיתי להסביר שאנחנו המאיירים יודעים שפרצוף הוא היסוד אשר אצל רוב בני האדם מושך יותר תשומת לב מכל שאר הדברים בציור.

פסיכולוגים (ואני הרי לא שייך לקהלם) מסבירים שמדובר באמצעי זהירות שנועד לזהות במהירות סכנה או איום.

לכן ברור שכאשר מאייר ירצה להשתעשע בציור שאפשר לראות אותו (באופן שונה) משני הצדדים, הוא יבחר לעשות זאת כמעט תמיד עם פרצוף.

כאן אנחנו עוסקים באופן ברור במניפולציה.

הצופה, שלפי תאוריית הפראידוליה ממש מחפש פרצוף, מיד יזהה למשל את הפה, בחלק התחתון של הציור

15

ורוב הצופים יראו פה כבר "פרצוף":

אבל אם גם למעלה יש קו, כזה למשל:..

16

…הפרצוף נעלם.

ולכן יש צורך לנסות להערים על הצופה.

כמו למשל באופן הזה:

17

השפיץ הקטן ששמתי למעלה הופך את הפה ההפוך שלמעלה למעין כובע. אם נצייר כאן עיניים, הכי נוח שהן ישמשו כאותן עיניים בשני הכיוונים. אבל לפעמים מצליח המאייר, כמו במקרה המיוחד של ויסלר, להפוך את הפה לעיניים של הציור ההפוך:

18

כאן למשל הפכתי את העיניים ואת השיניים לנחיריים:

19

אז כמו שאתם רואים, יש פה ניסיון לכפות על הצופה לראות את הציור כמו שהצייר רוצה.

את כל זה סיפרתי כדי להביא כאן פרצופים שוויסלר צייר מתוך הספר OHO.

הספר הזה הוא כאמור שיתוף פעולה של רקס ויסלר עם אחיו, לורנס ויסלר.

20

לורנס היה צעיר מרקס בשבע שנים. הוא התפרסם כמשורר וכחרט זכוכית מעולה ומיוחד. גם הוא שירת כקצין במלחמת העולם השנייה.

לורנס היה אהוב מאוד על בית המלוכה וזכה כמעט בכל תואר אפשרי. במוזיאון אשמוליאן שבאוקספורד תוכלו לראות עבודות שלו.

חוץ מאשר בספר OHO שלעיל, הוא שיתף פעולה עם אחיו רקס גם בספר שלהלן:

21

בספר OHO הופיעו השירים שכתב בעמוד שמנגד לציור ומקבילים לו, שניים בכל עמוד, הפוכים זה לזה:

24

25

26

27

28

29

לורנס מת בגיל 82 בשנת 2000. הוא כתב והיה שותף ביצירת ספרים רבים. בין השאר ספר על חייו של אחיו וספר נוגע ללב על החיים הקצרים שהיו לו עם אשתו האהובה, השחקנית ג'יל פרס. בהזדמנות אקדיש לו רשומה מיוחדת. ובינתיים, בפעם הבאה שתבקרו בנשיונל פורטרט גלרי, אל תוותרו על הפורטרט הנפלא שלה:

30

הנה שני בני הזוג:

31

והנה עוד כמה פרצופים מתוך הספר OHO:

32

33

34

35

36

*

והנה עוד כמה ניסיונות של מאיירים אחרים להתמודד עם פרצופים "מתהפכים":

38394143

למרות שמציירי הציורים המתהפכים התרכזו בעיקר בפרצופים, אי אפשר שלא להזכיר כאן את המאייר האמריקאי הנפלא פיטר ניואל, שהוזכר ברשומות שלי פעמים רבות (בעיקר כמי שאייר את "אליס" ואת "ציד הסנארק"). ניואל השתמש בספרים שלו בטריקים חזותיים רבים, למשל בספר הזה:

45

למרות שמדובר בסך הכול בטריקים ויזואליים ולא בהישגים אמנותיים, אי אפשר שלא להתפעל ואפילו להעריץ את יכולותיו של ניואל. הנה כמה ציורים שלו:

46

47

48

49

50

51

52

53

54

55

פיטר ניואל חי בין השנים 1924-1862. בימיו לא זכה להערכה גדולה, אך כיום נחשב לאחד מגדולי המאיירים האמריקאים.

55a

ואסיים בפרצוף ידוע מאוד של האמן הרוסי איגור ליסנקו:

56

שנראה כך כאשר הופכים אותו:

57

ליסנקו מכור לשטויות אופטיות באופן כללי:

58

59

60

וכשאני רואה את מה שהוא מייצר אני נזכר במשפט שאגתה כריסטי שמה בפיו של פוארו:

הדמיון הוא משרת טוב אבל אדון גרוע.

 

 

5 תגובות בנושא “ציורים מתהפכים

  1. נראה שאיגור ליסנקו שואב רעיונות מסוריאליסטים שקדמו לו, נגיד דאלי ובטח שיש שם גם מגריט אחד לפחות שזיהיתי כשבדקתי את העמוד שלו בגלריה סאצי שצירפת פה.
    תודה!

    אהבתי

  2. דני, איזה אוצר בלום של ידע וכמה איורים מרתקים. אף אני נזכרתי באשר, שכיום מוצגות כל עבודותיו במוזיאון בהאג ( בבית שהיה ארמונה של המלכה האם) וכמובן חרשתי את המוזיאון בשנות הולנד שלנו. תעתועי תפיסה מרתקים גם בדיוקנאות ההפוכים, יופי של שעשוע ומבחינת היוצר הרבה חכמה .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.