דו-קרב בלונדון

ב-1836, כאשר צ'ארלס דיקנס התחיל לפרסם את הפיקוויקים, היה זה כבר סוף עידן הדו-קרב באנגליה. אם כי הקרב האחרון שנרשם היה בשנת 1852.

מי שזוכר את הדו-קרב שנכפה על מר וינקל בפרק השני של הפיקוויקים, זוכר גם שבסופו של דבר הדו-קרב לא התקיים.

ברשומה אזכיר כמה אירועי דו-קרב מעניינים שהתרחשו בלונדון.

זהו פיקרינג פלייס:

01

הוא נמצא ברח' סנט ג'יימס, מטרים ספורים מארמון סנט ג'יימס, ונחשב לכיכר הקטנה ביותר בלונדון.

חברי שהלכו איתי בלונדון מכירים היטב את הפינה הנסתרת הזאת שאני משלב כמעט בכל טיול.

הנה מה שכתבתי עליה בספר "הולך אתך בלונדון":

בין שני חלקי חנות היין יש כניסה לאחת החצרות המטופחות של סנט ג'יימס, פיקרינג פלייס. החצר יפהפייה והמעבר אליה עוד יותר. הפיקרינג, שמוארת עד היום בגז, הייתה שייכת במאה ה-18 לוויליאם פיקרינג, "מלך הקפה", ודיוקן שלו באבן מוצג בכיכר הקטנה. לא בטעות כתבתי "כיכר" – מישהו החליט לתת לחצר הזאת את השם Place ולא Yard ולכן היא נחשבת לכיכר הקטנה ביותר בלונדון. בעבר, כך טוענים השכנים, שכן ממש כאן מגרש הטניס של הנרי השמיני. כידוע לכל מי שביקר בהמפטון קורט, הוא אהב מאוד את המשחק הזה, שהיה אז שונה במקצת – לא היה קיים אז המושג "חוץ", אלא הכדורים חזרו מהקירות כמו במשחק הסקווש.

מאוחר יותר התפרסם המקום בזכות מאורות ההימורים שפעלו בו. וכך באופן טבעי נערכו בו מדי פעם אירועי דו-קרב. יש ויכוח בין המומחים אם הדו-קרב האחרון באנגליה נערך כאן או בסמטה הסמוכה שמיד תגיעו אליה, אבל לאחרונה הובסו אלה וגם אלה, כשהסתבר שבשנת 1852 נערך דו-קרב בין שני צרפתים בווינזדור…

בכניסה מהרחוב יש לוח המציין את העובדה כי בין 1842 ל-1846 התגוררה פה המשלחת הדיפלומטית של הרפובליקה העצמאית של טקסס, לפני שזו הצטרפה לארצות הברית. היום החצר נמצאת בבעלות חנות היין.

את מנהג הדו-קרב קשה לנו, אנשי התרבות העכשווית, להבין. אני למשל די הופתעתי כשנכנסתי לבית קפה בסנקט פטרבורג והושיבו אותי בשולחן שבו ישבו (על פי מה שמספרים) פושקין וד'אנתס, ממש לפני הקרב שבו פצע ד'אנתס את פושקין פצעי מוות.

החברות הזאת לפני הקרב אופיינית בעיקר לאנגלים, גם אם לא נעשו מחוות ידידות לפני הדו-קרב, היו מקרים רבים של יריבים שנלחמו זה בזה והקרב הפך אותם לידידים.

זה בדיוק הסיפור של המשורר האירי תומאס מור.

02

(הזכרתי אותו ברשומה המצפון המתעורר).

מי שרוצה לרענן את ידיעותיו על תומאס מור יכול לחפש חפש כאן.

אוסיף כאן שהאירי הזה, שלמד משפטים בלונדון ומעולם לא עסק בזה, היה אחת הדמויות הידועות והמבוקשות בחברה הלונדונית. הוא היה חבר קרוב של ביירון וויליאם ספנסר.

וכאן צריך להציג את הדמות השנייה – פרנסיס לורד ג'פרי.

03

(שמתם לב שהאנגלים מתעקשים לשים את המילה לורד בין שני השמות…)

ג'פרי, יליד סקוטלנד, היה אז עורך העיתון אדינבורו רוויו. כשיצא הספר השלישי של מור, "אפיסטלס" (Epistles, Odes and Other Poems) כתב ג'פרי ביקורת חמורה וטען שהוא לא מוסרי ובעיקר מעליב את העדינות הנשית.

מור נעלב והזמין את ג'פרי לדו-קרב.

לשניים לא היה מושג בירי ובאקדחים.

הדו-קרב נקבע להיות ב"צ'וק פארם" (שאני מניח שרובכם מכירים גם בזכות ה"ראונד האוס"), ב 11 באוגוסט 1806.

השניים בחרו "עוזרים" שטענו את האקדחים והזמינו גם רופא.

העדים שהיו שם סיפרו שהשניים, שנפגשו שם בפעם הראשונה, חיבבו מיד זה את זה.

אבל ממש לפני שניתנה הפקודה לירות, הגיעו אנשי משטרה למקום ולקחו את השניים לתחנת המשטרה שברחוב Bow מול האופרה, ושם, מספרים העדים, השניים שוחחו על ענייני ספרות והפכו לידידים טובים.

הקצין שבדק את האקדחים גילה שבאקדח של ג'פרי לא היו כדורים וזה הוציא למור (הגאון הנערץ) שם רע.

14 שנה קודם לכן נערך בקילברן דו-קרב בין הבריגדיר-גנרל ארנולד לבין לורד לודרדייל.

ארנולד היה דמות יוצאת דופן בלונדון. הוא היה גנרל אמריקאי שנלחם נגד הבריטים במלחמת השחרור האמריקאית ונחשב לגיבור מלחמה. אבל בגלל כמה סיבות, בעיקר כשהרגיש שלא זכה למה שמגיע לו, הוא מאס באמריקה וערק לאנגליה, שם התקבלו (הוא ואשתו המקסימה) בחיבוק גדול. הוא נראה מתהלך בסנט ג'יימס פארק שלוב זרוע עם הנסיך מווילס והיה מקורב למלך ג'ורג' ה-3. אבל גם באנגליה, כאשר הוויגים עלו לשלטון, התחילו להתייחס אליו כאל בוגד ובשנת 1792 בעת ויכוח בבית הלורדים, תקף אותו לורד לודרדייל, וארנולד הזמין אותו לד-קרב.

הם נפגשו בשמונה בבוקר. ארנולד ירה והחטיא (כנראה בכוונה) ולודרדייל סירב לירות והתנצל על דבריו.

אבל האנגלים המשיכו לראות בארנולד בוגד, והוא נשכח. היום תוכלו לפקוד את קברו בכנסייה בבטרסי.

המנהג הזה שבו סיימו מריבות וויכוחים בדו-קרב, היה נפוץ הרבה יותר משאנחנו זוכרים. אפילו ראשי ממשלות, שרים ואנשי מעלה נקלעו אליו. והאיש המפורסם ביותר שהגיע לדו-קרב בלונדון היה לא אחר מאשר ארתור ולסלי, דוכס ולינגטון, איש הצבא הנערץ שהיה גם ראש ממשלה. כאן בציור של גויה:

06

ולינגטון, שזכה לכינוי "דוכס הברזל" (אנגלים, כמו ששמתם לב, אוהבים להוסיף את המילה "ברזל" לדמויות קצת נערצות וקצת שנואות), היה פעמיים ראש ממשלה, כמעט נגד רצונו.

אי אפשר להסביר – ובוודאי לא אני האיש המוסמך לכך – את האינטריגות על רקע המאבק בין הקתולים לפרוטסטנטים. אבל בתוך סבך המאבקים האלה מצא את עצמו ולינגטון מותקף ונפגע מדברים שכתב עליו הרוזן מווינצ'ילסי.

08

מכיוון שזה סירב להתנצל, הזמין אותו ולינגטון לדו-קרב.

זה היה בשבת בשמונה בבוקר, 21 במרץ 1829, והפעם זה לא היה בהייד פארק, כנראה בגלל הסודיות. הדו-קרב נקבע בבטרסי פארק. ולינגטון ירה ראשון. למרות שהדוכס הגיבור היה ידוע כצלף גרוע, הוא טען מאוחר יותר שהחטיא בכוונה. וינצ'ילסי ירה באוויר – והתנצל. המשתתפים חשבו שהאירוע נשמר בסוד, אבל כל לונדון ידעה.

07

והאירוע אפילו צויר:

*

ברחוב Fetter Lane בלונדון עומד הפסל הזה:

09

זהו ג'ון וילקס, שאותי הוא מעניין מאוד עוד מהזמן שתרגמתי והערתי את "שלושה בסירה אחת". ג'רום מזכיר את שמו בהקשר של "מועדון אש הגיהינום" (בקרוב אכתוב על הדבר המוזר הזה) ומגדיר אותו "וילקס הידוע לשמצה". והנה ההערה שלי מהספר:

10

לפני הדו-קרב שבו היה מעורב הנה דו-קרב מילולי ידוע בינו לבין הלורד סנדוויץ':

סנדוויץ': אני לא בטוח אם תמות על עץ התלייה או מעגבת..

וילקס: זה תלוי, אדוני הלורד, אם אאמץ לי את העקרונות שלך או את הפילגש שלך.

הנה וילקס בתחריט מפורסם של הוגארת:

11

האיש המורכב הזה היה עד אז מעורב כבר פעמיים בדו-קרב, אבל בשנת 1763 הוא הותקף בפרלמנט על ידי סמואל מרטין, לשעבר שר האוצר, שכינה אותו: ממזר, פחדן, רשע ובן בליעל (בהשראת הכינויים האלה היה אפשר לערוך בימים ההם ארבעה קרבות).

התגובה של וילקס גרמה למרטין לקרוא לו לדו-קרב.

דווח שווילקס היה אדיש ובדרך לדו-קרב בהייד פארק הוא נכנס לקצב להזמין עופות.

כל אחד מהם הביא אקדח, וכנהוג במקרים שהשניים לא בטחו בעוזרים שמביאים את כלי הנשק, הם החליפו את האקדחים.

בסבב הראשון שניהם החטיאו. בסבב השני האקדח של מרטין לא ירה ואז וילקס, בנדיבות אופיינית, הניח את שלו.

שניהם טענו שוב את האקדחים ובפעם הזאת וילקס חטף כדור בבטן התחתונה. הנוכחים ספרו ששניהם התנהגו בג'נטלמניות רבה. וילקס נלקח לביתו ושם הוציא רופא את הכדור מגופו. וילקס היה במצב רוח מרומם.

*

עוד דו-קרב חשוב שנערך בהייד פארק בשנת 1712 היה בין המילטון למוהן .

הקרב הזה נחשב לציון דרך בגלל שהאכזריות שלו גרמה למחאה ציבורית – באפריל 1713 גינתה המלכה אן בפומבי את מנהג הדו-קרב. אבל הקרבות האלה המשיכו להתקיים גם לאורך המאה ה-18, אז נוסחו הסכמות חדשות לגביהם – שימוש באקדחים במקום בחרבות והעוזרים לא משתתפים בקרב.

הקרב הזה התרחש בהייד פארק ב 12.11.1712. השניים, המילטון ומוהן, מתו בעקבותיו מפצעיהם.

למרות שעל פני השטח הסיבות לדו-קרב היו ריב על ירושה, היו לו גם הרבה סיבות פוליטיות. מוהן השתייך למפלגה הוויגית, ולהמילטון היו קשרים חזקים עם הממשלה הטורית של רוברט הרלי. המילטון התמנה לשגריר אנגליה בפריז והיה אמור לנהל את המו"מ על תנאי השלום שיביאו לקיצה של המלחמה הספרדית.

הפטרון הפוליטי של מוהן היה הדוכס ממרלבורו, שזה עתה פוטר מתפקידו כמפקד הצבא והיה מתנגד עיקש להסכם שלום עם צרפת. יכול להיות שזה מה שהניע את מוהן לקרוא לדו-קרב.

למוהן היה מוניטין של אדם אלים שתכופות נלחם בדו-קרב והשתתף בכמה קרבות פאטאליים. גם אבא שלו נהרג בדו-קרב.

המילטון נענה לאתגר להילחם עם חרבות. העוזר של המילטון היה קרוב משפחה שלו, קולונל ג'ון המילטון, והעוזר של מוהן היה חברו ושותפו הפוליטי ג'ורג' מקרתני, קצין אירי. וכפי שהיה מקובל באותו זמן גם העוזרים השתתפו בדו-קרב.

14

הם התאספו בהייד פארק. ברגע שהחל הקרב, המילטון ומוהן התנפלו זה על זה בפראות ללא שום גבולות. שניהם נפצעו. מוהן נפצע פצע אנוש בחזה והמילטון נחתך בזרועו. מה שקרה אחר כך נתון לוויכוח – קולונל המילטון טען שאחרי שנגמר הדו-קרב הוא הלך לעזור לדוכס המילטון שהפיל את חרבו. מקרתני צעד קדימה והיכה אותו מכת מוות.

שני העוזרים, מקרתני וקולונל המילטון נאשמו כשותפים לרצח. המילטון הסגיר את עצמו אך מקרתני ברח לגלות בהאנובר וחזר לאנגליה רק כשהומלך ג'ורג' ה-1. על פי העדות של המילטון, הטורים בפרלמנט תיארו את כל העניין כמזימה של הוויגים לחבל במו"מ על השלום עם צרפת.

אחרי המשפט בדצמבר 1712, קולונל המילטון נמצא אשם ברצח. הוא קיבל עונש הרבה יותר קל מהמצופה מפני שחבר המושבעים האמין לו שלא ידע שעומד להתרחש דו-קרב כאשר הגיע להייד פארק.

*

גם אנשי אמנות ותיאטרון היו מעורבים בקרבות. אחד הידועים היה שרידן.

אבל המקרה הידוע ביותר היה הדו-קרב בין בן ג'ונסון לגבריאל ספנסר, שהתקיים בכיכר הוקסטון.

במדריך "לונדון בעקבות סופרים וספרים" כתבתי את הדברים הבאים:

15

הנה ג'ונסון ברישום שלי:

16

והיה גם דו-קרב בין נשים. באירופה היו כמה קרבות בין נשים, בעיקר בחרבות. רוב הקרבות האלה התנהלו כשהנשים היו בחזה חשוף. הסיבה, על פי החוקים, הייתה רפואית. החשיפה גרמה לכך שכל פצע ייראה ויטופל מיד, ולא יהיו בדים מיותרים שיסתירו ויזהמו את הפצע.

ב 1792 התרחש בלונדון מה שזכה לכינוי קרב התחתונית.

17

גברת אלפינסטון ציפתה רק לכוס תה כאשר ביקרה את ליידי אלמירה בראדוק בלונדון ב 1792. אך הביקור הפך לריב כאשר זעמה של המארחת התעורר בשל הערה אגבית של גברת אלפינסטון  אודות גילה של בראדוק, והיא אתגרה אותה לדו-קרב בהייד פארק. על פי הדיווחים גברת אלפינסטון ירתה ראשונה והעיפה את הכובע של ליידי בראדוק מראשה. אז תפסו שתי הנשים חרבות וליידי בראדוק נקמה ופצעה את הזרוע של יריבתה. דו-קרב התחתונית הסתיים ללא פגע נוסף כאשר גברת אלפינסטון הסכימה לכתוב מכתב התנצלות.

כמה משוגעים לדבר ניסו לבדוק את אמיתות הסיפור ולא מצאו אישור שהוא אכן התקיים.

הנה איורים שעשיתי בנושא:

18

19

20

21

22

23

24

25

היום כבר אין קרבות כאלה בלונדון, ומה שעשו פעם בחרבות ובאקדחים נעשה היום במילים ובמכתבים למערכת.

לאחרונה אמר ג'רמי קורבין ממפלגת הלייבור שהיהודים הציוניים, גם אלה שגרים באנגליה שנים רבות, לא מסוגלים להבין היפוך אירוני.

חברי יוסי גולדברג שלח לי את הקטע הזה מ"הטיימס" ובו מוזכר שמו של ג'ונתן לין, האיש שכתב את "יס מיניסטר" ו"יס פריים מיניסטר" (שהוא אגב אחיין של אבא אבן):

26

לין מצוטט שם בין השאר שאמר: "אני יהודי, ולמרות שכתבתי את "יס מיניסטר" ו"יס פריים מיניסטר", קורבין אומר שאני לא מבין אירוניה אנגלית. השותף שלי לכתיבה, טוני ג'יי הוא רק חצי יהודי, אז אולי הוא חצי מבין אירוניה, ולכן היה מסוגל לספק קצת אירוניה." עוד הוא אומר שם: "מפלגת הלייבור הכחישה שקורבין הוא אנטישמי… אל תאמינו לשום דבר עד שלא מכחישים אותו באופן רשמי".

27

 

 

7 תגובות בנושא “דו-קרב בלונדון

  1. יופי של איורים. רק עכשיו, למקרא הפוסט שלך, עולה בדעתי – יכול להיות שאם לא היינו קובעים פגישה למכות בככר בחדרה לפני 64 שנה, לא היינו חברים עד הלום?!

    אהבתי

  2. דני יקר, אתה ממש יודע לספר סיפור. תמיד חשבתי שנושא הדו קרב מעצבן ודוחה. אבל כשאתה כותב עליו ומצרף את הרישומים הנפלאים, והכל הופך לנדבך בהיסטוריה האנושית ויש בו אהבה הכל נראה רומנטי ואפילו סביר. זה עתה ראיתי בניו יורק את המחזמר על המילטון אחר. אלכסנדר המילטון שנהרג כגיבורי הבלוג שלך בדו קרב בשנת 1804 על יד אחד ארון בר, סגן שלישי של נשיא ארה"ב. איזה בזבוז. שנתיים קודים לכן נהרג בנו יליפ. נו אז תגידו לי גברים, למה לא להסתפק בהורדת ידיים? או אם צריך, הרעלה? .

    אהבתי

  3. גם שר האוצר של ארה"ב בתחילת המאה ה19- אלכסנדר המילטון[ יש עליו מחזמר עכשיו בניו יורק- רץ כבר כמה שנים ואין להשיג כרטיסים אפילו לעוד איזה שנתיים קדימה, מין שילוב של היסטוריה אמריקנית בסגנון ראפ שנכתב ע"י מנואל מירנדה- שגם משחק בו תפקיד ראשי] בכל אופן ההמילטון הזה שהיה שר אוצר נפצע בדו קרב .מי שפתע אותו היה סגן הנשיא ארון בר.אחרי כמה חמחם הוא מת מפצעיו.[נדמה לי שהוא גם הכיר אישית את בנדיקט ארנולד שאתה מזכיר פה.]
    גם זו דרך לנהל סכסוכים בקואליציה. ע"ע ליברמן – בנט. אף אחד מהם לא הפסד יותר מידי גדול.

    אהבתי

  4. גם אני לא מבין את הרעיון הזה של דו-קרב… מאד הופתעתי מכך שהיו כאלה גם בין נשים.
    התמונה של דו-קרב של ולינגטון חסרה (או לפחות אני לא רואה אותה…)

    אהבתי

  5. מאות שנים הדו קרב היה חלק חשוב בתרבות האנושית,לא רק של המערב, והביאה פיתרון (כפוי ולא צודק) לכל מיני סכסוכים בכל הרמות. כפי שציינת, כיום המריבות, הסכסוכים, ההתנצחויות, מסתיימות לרוב במלים-מלים-מלים, סצנות TV, תלי-תלים של דיבורים. תודה שהבאת לנו תזכורת לפתרון ההיסטורי ה"אצילי" של פעם. מעניין ויפה כתמיד

    אהבתי

  6. כל עניין הדו-קרב הבריטי נראה בעין ספרותית ארוז היטב בתוך מכובדות אנגלית וכללי התנהגות מחייבים . זה תמיד נשמע רומנטי בספרים אך לא ניתן להכחיש את הפלצות מעצם העניין שהיה עניין שבשיגרה בכל סכסוך או עלבון( שלוש אחיות של צ'כוב). אבל כאשר הענין מוצג באיורים הנפלאים שלך , דני, קל להעלות חיוך של הנאה!
    תמיד כשאתה מזכיר ברשומות מקומות אהובים בלונדון זה עבורי מסע אחורה בזמן לימים נפלאים.
    את הקטע מהטיימס על לין אף אני קיבלתי מיוסי גולדברג, וזו עוד הוכחה שלא נס ליחם של ההומור העוקצני האנגלי וגם לא תמו העלבונות והסונטים אלה באלה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.