הרוח בערבי הנחל – על הבדידות ועל תומאס בראון

כשנשאל קנת גראהם, אחרי ההצלחה של הרוח בערבי הנחל, למה הוא לא מוסיף לכתוב, הוא אמר: "מה הטעם לעסוק בסבל הזה? הרי חוץ ממך וממני אין בכל בריטניה יותר משישה אנשים שמבינים פרוזה… אז למה אני בכל זאת כותב? כמה שזה יישמע לך מוזר, אני משתעשע ברעיון שאיכשהו ומתישהו אצליח לבנות משפט טוב שיגרום לתומס בראון להתרומם מקברו בנוריץ' ".

זהו תומאס בראון:

01

לא אתם ולא אני מכירים את הדמות שקנת גראהם העריץ. הוא חי בין השנים 1605-1682 ובהכשרתו היה רופא. הוא נודע כאדם שנון בעל השכלה רחבה וקיבל תואר אבירות מצ'ארלס השני.

לאחרונה הגיע אליי התרגום החדש המצוין של עטרה אופק להרוח בערבי הנחל.

02

בעקבות זאת החלטתי להעלות רשומה על דמותו של קנת גראהם, שרבים רואים בו את אב הטיפוס לדמות הגירית (Badger) שבספר (או כמו שאנחנו הכרנו אותו – התחש).

למי שמכיר את הרוח בערבי הנחל ומי שקרא את ילדים גדולים של יהודה אטלס אין צורך לספר על חייו של קנת גראהם.

03

בעברית אין ממש הבחנה בין solitude ל– loneliness. אבל באנגלית יש שרואים בשתי המילים כמעט היפוך. דהיינו – solitude חיובי ו- loneliness שלילי.

סופרים ואנשי רוח רבים התייחסו לבדידות.

סארטר אמר: אם אתה בודד כשאתה לבד אתה כנראה חֶברה גרועה.

ומילטון אמר שלפעמים הבדידות היא החברה הטובה ביותר.

ולכן זה לא מפתיע שפיטר גרין, הביוגרף והמומחה לקנת גראהם, מספר עליו שלאחר שהתפטר מעבודתו בבנק, ולאחר ש"הרוח בערבי הנחל" יצא והוא איבד את החשק לכתוב, הוא "היה יושב ליד האח וקורא את מילטון או מטייל במשך שעות ברחבי ברקשייר".

כשכתבתי את הספר "שעה מלונדון" טיילתי הרבה ב"יער המחצבה" (Quarry Wood) – זה היער שליד הכפר קוקהאם שבו גר גראהם, היער ששימש לו השראה ליער הבר שבספר – וניסיתי קצת להיכנס לנעליים של גראהם. הנה קטע מהספר שלי:

04

הרישום שמלווה את הטקסט הוא של האסיסטנטית שלי, דורין רבין, לפי צילום שלי.

בספר הבאתי גם את האיור הנפלא של ארנסט שפארד:

05

בשונה ממה שמספרים על גראהם, אני עצמי לא מתחבר בקלות לטבע, ובכל זאת עד היום יש לי געגועים ליער הבר, היער הנפלא שתעיתי בו שעות רבות עד שהצלחתי להפוך את התעייה הזאת למסלול ברור, כפי שהוא מופיע בספר (ועדיין קיבלתי תלונות רבות מאנשים שהלכו בעקבות הספר שלי ותעו ביער הבר).

קנת גראהם, המזכיר הבנק אוף אינגלנד, היה בדרכו שלו חלק מהתנועה לחזרה אל הטבע, וכמעט כל מי שעסק באישיותו, הביא את כדוגמה את דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד – שיצא באותה תקופה ועלה גם כמחזה – כדי להדגיש את שני הצדדים באישיותו של גראהם.

גראהם כתב רשימות רבות, שחלק מהן נכנסו בצורה כזאת או אחרת גם להרוח בערבי הנחל. אחת הרשימות נקראת הבחור שהלך לבד. הנה קטע ממנה:

הבחור שהולך לבד

מתנת הטבע להלך, חוץ מהפעולה החצי מכאנית של ההליכה, היא מתנה שלא מגיעים אליה בשום צורת פעילות אחרת, והיא – התנעת המוח, להריץ אותו, לגרום לו ללהג, להיות נלהב, אולי קצת משוגע, ובהחלט יצירתי ורגיש במיוחד, עד שנדמה שהוא מחוץ לך, כאילו שהוא משוחח איתך ואתה עונה לו. ואז נראה שהכול מתחבר יחד, רוח העונה, איזו שלא תהיה, האדמה הידידותית שדוחפת חיים מכל מיני סוגים מתחת לרגליך, או שבויה בקסם המוות בזמן החורף, עד שאתה מהלך בחברה מבורכת, שקוע בשיח חלומי מעבר לכל שיח אנושי. לשיח אנושי יש זמן משלו – בזמן הארוחה, בכורסאות בחדרי העישון. כאן ועכשיו המוח מתנער מכבליו, הוא נושף ובועט כמו סייח באחו. אפילו לא קמצוץ מכל הדמיונות השמחים שלך תצליח אחר כך לתרגם למילים. אבל בינתיים המוח התמתח ויצא לחופש. וחופשה זו מושגת רק בבדידות שדורשים המלווים הבלתי נראים לפני שהם באים ומדברים איתך. מפני שאם יש אדם נוסף, המוח שלך צריך לדלג בין תהומות.

מידה מסוימת של "תהום" יכולה לעזור בשחרור המוח. וכך הדרך הראשית, בעוד עליה לפנות דרך לשביל שעובר בשדות, יש לה את היתרון שהיא לוקחת עליך אחריות, כלומר על הגוף שלך. הגדרות החיות הן מעין רסן. אבני הדרך וסימני הדרך תמיד זמינים עם מידע מדויק וחף מקישוטים, ובמוקדם או במאוחר הדרך תמיד מגיעה למקום כלשהו. כך שיש לך עזרה לאורך הדרך, והמוח שלך יכול לנסוק לעננים ולא להימשך כלפי מטה. וזו כל החברה שאתה צריך לשאוף לה – החברות של הדרך שעליה אתה צועד, הדרך שתשגיח עליך ותשים לב לעובדות שאי אפשר להתעלם מהן.

כמובן שההליכה הכי טובה היא זו כאשר לא משנה בכלל לאן אתה מגיע ומתי. וההליכה השנייה הכי טובה היא זו שבה אתה לא צריך לדאוג לגבי העובדות הקשורות לדרכים, זמנים או רכבות. וזה התירוץ היחיד לנוכחות של אדם נוסף שהמעטנו בערכו – אתה יכול להעמיס עליו את כל הפרטים האלה. מפני שהעולם מלא באנשים שאוהבים לראות מי זה בראדשו, לשלם חשבונות ולקחת אחריות באופן כללי. וזה רעיון טוב לשמור מישהו כזה קרוב אליך. אבל מבחינה רוחנית הוא עזרה קטנה מאוד, אפילו אם הוא המלאך שהלך עם טוביאס.

שיחות רבות ינהל האדם שהולך לבדו עם ציפור ביישנית או חיה חשאית. נראה לי שהבחנתי שיש הבדל בעיניה של ציפור או חיה אחרת והיא תסתכל עליך באופן שונה אם אתה מתקרב אליה לבדך או אם תהיה בחברת אדם נוסף או שניים. במקרה הראשון נראה שהיא תאמר בגעגועים, "זה יכול להיות חבר שלי!" במקרה השני נראה שהיא תאמר, "זו ודאי קנוניה", ותפעל בהתאם. ולגבי הרפתקאות, אם זה מה שאתה אוהב, ניסיונו של כל אחד יזכיר לו שההרפתקאות הכי טובות של החיים הגיעו כאשר לא חיפש אותן וכאשר היה לבדו. מפני שחברותא פרושה הרבה פעמים גם פשרה, זהירות והיגיון. קשה להיות משוגע בחברה, אך נגיעה קטנה של שיגעון תפתח בפניך דלתות קסם לניסיונות נדירים ובלתי נשכחים.

אך כל אלה הם רק התוצרים הנלווים, הרווחים המשניים של הצעידה לבד. השיחה הנעלה וההרפתקה הנעלה היא בארצו של המוח.

לגראהם, וזה לא מפתיע, היו מעט חברים.

אחד הבודדים שאיתם הרגיש בנוח היה וולפורד גראהם רוברטסון.

06

כאן הוא נראה במלוא הדרו בציור של ג'ון סינגר סארג'נט.

בניגוד לקנת גראהם, רוברטסון היה איש חברה והיה מיודד עם כל הידוענים של אז, כולל אוסקר ויילד, שכנראה חיבב מאוד את האמן הצעיר והיפה ושיתף איתו פעולה בכמה מחזות.

רוברטסון צייר את העטיפה להרוח בערבי הנחל, וגם איור אחד למהדורה הראשונה ב 1908:

07

08

בתקופה שגראהם חי בלונדון, רוברטסון גר בשכנות והשניים היו חברים קרובים. חלק ממה שהיום ידוע על חייו הפרטיים של גראהם לקוח מזכרונותיו של רוברטסון. הנה כמה משפטים:

"באופן מוזר, (כי הוא היה גבר מושך מאוד) היו לקנת מעט חברים. הוא לא רצה חברים. הוא היה אומר לאלספת' אשתו – 'את אוהבת אנשים. הם מעניינים אותך. אותי מעניינים מקומות'."

ועוד מספר רוברטסון:

"הייתה לו סגולה מופלאה של שתיקה. לאט היה הופך להיות חלק מהנוף ומילה ממנו הייתה מפתיעה כאילו שהגיעה מעץ האלון או מעץ האשור."

רוברטסון מספר גם על התשוקה של קנת לצעצועים, והוא מספר שבמכתבים שכתב לאשתו היה שואל לשלומם.

על היחסים המרוחקים בין קנת לאלספת נכתבו מילים רבות, וגם על הבן היחיד שלהם, אליסטר, שכינויו היה מאוס (עכבר).

הילד האומלל הזה, שחי עם אימא שניסתה לשכנע את כולם שהוא גאון, מצא את מותו בנסיבות טרגיות, מה שככל הנראה היה התאבדות, כשהיה בן 20.

09

אבל בזכות הילד הזה יש לנו היום יצירת מופת.

וכאן, כשאני משתמש במונח יצירת מופת, אין לי אלא להציג בפניכם את הביקורת שהתפרסמה במוסף הספרותי של ה"טיימס" ב 22.10.1908:

10

וזה התרגום לעברית:

המחבר של "תור הזהב" ו"ימי החלום", ההיסטוריון של הארולד האלמותי, אכזב אותנו. אין להתחמק מעובדה עגומה זו. הוא כתב את "הרוח בערבי הנחל", ספר שבקושי יש בו חיוך, שדרכו אנו נודדים בערפל של מבוכה, לא מתעניינים בסיפור עצמו ואבודים באשר למשמעות העמוקה שלו. הדמות הראשית הוא החפרפר, שהקורא נתקל בו בעמוד הראשון בעודו מסייד את ביתו. וכאן האגוז הראשון לפיצוח: חפרפר מסייד. אין ספק שחפרפרות אוהבות את ביתן נקי. אבל סיוד? האם אנו מאוד טיפשים או שזו בדיחה ממש נחותה? מכל מקום, נעבור הלאה. ואז מופיע עכברוש המים, בדרכו לפיקניק על שפת הנהר, בתוך סירה, עם סל פיקניק מלא, כולל לשון קרה, חזיר קר, לחמניות ומי סודה – אגוז מספר שתיים. מפני שברור שעכברוש מים, מכל החיות, אף פעם לא משתמש בסירה כדי לשוט ולנווט בנהר. ושוב – האם אנו מאוד טיפשים או שזה נונסנס מאיכות גרועה? יותר מאוחר אנו פוגשים בקרפד העשיר. אחרי שהוא מתייר באנגליה בקרוואן שנמשך על ידי סוס הוא הופך לנהג משוגע. הוא גם אוהב מאוד לשאת נאומים בציבור. אנחנו פוגשים מגוון של בעלי חיים שאין ספק שחולשותיהן שאולות מבני האדם, וכך נמשך הספר עד הסוף. החיים הפשוטים מתוארים בפירוט רב אך לא בצורה משעשעת או חודרת. ובתור תרומה להבנה וידיעת הטבע הספר זניח. ישנם קטעים נאים ומלאי דמיון אך הם אינם משכנעים. החידה היא: למי מיועד הספר? הקוראים המבוגרים ימצאו אותו מונוטוני וחמקמק. ילדים יצפו לשווא לקצת יותר שעשוע. יש פה את החומרים ל"הדוד רמוס" אנגלי, אך ללא הרוח החיה. מבחינתנו אנו מניחים את "הרוח בערבי הנחל" בצד, ושוב, בפעם המאה, נוטלים את "תור הזהב". ואולי זו הכוונה של הספר – לשלוח את הקוראים לספרים הקודמים האלמותיים שלו – "תור הזהב" ו"ימי החלום". ניחא.

נחמד, לא?

ותודה לענת פוֹקס שתרגמה.

הערה: לא נכנסתי לעומק הרכילות על משפחת גראהם אבל אם תרצו לקרוא רשימה עסיסית היכנסו לכאן.

 

8 תגובות בנושא “הרוח בערבי הנחל – על הבדידות ועל תומאס בראון

  1. "נוודים כולם" -זה הפרק הכי טוב לדעתי בספר .העימות הפנימי שכל אדם חווה יותר מפעם אחת בחייו בין הכמיהה לנדודים לבין חיים בטוחים ונוחים. הכל אפשר להלביש על זה. זה שווה ערך ל "להיות או לא להיות" ,רק עם חיות וטבע ואיורים מושלמים.
    תודה כרגיל!

    אהבתי

  2. איזה ״קטע״ , יש לי צורך הרבה פעמים לפני שאני הולכת לישון לצפות בסרטונים של ״הרוח בערבי הנחל״ יש המון פרקים של ה-BBC ביוטיוב . גם עכשו צפיתי באחד מהם , ובמקרה פתחתי FACEBOOK אח״כ , והדבר הראשון שראיתי היה הבלוג של דני קרמן . אני ממש שרוטה על WIND IN THE WILLOW , אחד הדברים שאהוב עלי הוא לשמוע את הספור באנגלית אוטנטית , עם כל קישוטי הלשון , שבסרטים של היום לא שומעים כבר. והביקורת על הספר מתחילת המאה , כאילו שכתב אותה איזה מהגר שונא אנגלים , כאילו אחד שלא רוצה להיכנס לראש של העם האנגלי. יש לי עוד המון לכתוב על כך אבל זה כמו להכין שעורי בית ובינתיים זה לא מוכן . תודה רבה !

    אהבתי

  3. יפה מאד. (מה חדש?)

    מי שקורא את הרוח בערבי הנחל ולא יודע דבר על מחברו, היה בונה בדמיונו דמות שונה לגמרי של האדם שעשוי היה לכתוב את הספר הנהדר הזה. כאילו לא קיים תואם בין האדם ובין היצירה שלו ולא ברור איך מהאיש הזה וחייו, יצא ספר כזה. ולא רק במקרה של קנת גרהם. אתה מכיר הרבה סופרים ואמנים. לא נתקלת בתופעה הזו, של פער מפליא, הבדל מפתיע בין אמן ויצירתו? (או אולי זה לא פוליטיקלי קורקט)

    בקשר לקרפד – או קרפוד (בתרגומו היקר של רטוש ) – מדוע בכל ביקורת והתייחסות מסכמים אותו כיהיר, מפונק ואנוכי? ולא מזכירים בו-זמנית שהוא גם חף מרוע, רב קסם ומושך לב, מישהו שתמיד מכניס טלטלה מעניינת ליומיום השגרתי. (בנוסף לזה הוא מודע לאופיו, כך שזה למעשה מאזן את היהירות)

    ודבר אחרון: תודה מיוחדת על הקטע מתוך "הבחור שהולך לבד". כל כך יפה ומעורר מחשבה.

    אהבתי

  4. לפני שאשכח את שמה מחמאה גדולה לדורין רבין על האיור הנהדר שמופיע ברשומה.
    דני, הרשומה הזו באה כשמן בעצמותיי. אהבה גדולה יש בי ל"הרוח בערבי הנחל" , והשילוב של יצירה ספרותית של קנת גרהם עם יצירה של איורים של שפהרד זה כל מה שמרנין את הלב.

    תודה על החומר המעניין וכל ההקשרים החוברים אליו. מתחשק לי לנסוע לטייל ביער הבר בהתאם להנחיותיך, ממש כפי שעשיתי באשדאון פורסט לפני שנים רבות לאחר סופה שפרעה את היער.
    הצחיקה אותי הביקורת על הספר, מה שמוכיח שהנצחיות שלו, חינו והיחס של הקוראים לא בהכרח מושפעים מהביקורת.
    רשומה מדהימה ומרתקת. אלפי תודות!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.