המשפחה של ג'יילס

אם תרצו לצייר קריקטורה של האנגלי הממוצע, למשל במלחמת העולם השנייה, מן הראוי יהיה להדגיש שהוא מחזיק בידו עיתון ומחפש את הקריקטורה של ג'יילס עוד לפני שהוא קורא את החדשות.

לפני חודשים אחדים שאל אותי חברי הלונדוני יוסי גולדברג אם אני מכיר את ג'יילס. "כן", אמרתי, "יש לי ספר שלו". "אפשר לשלוח לך עוד אחד?" שאל יוסי. כשהשבתי בתודה הגיע אלי לא ספר אלא ספריה!

הרשומה הזאת מוקדשת ליוסי, שבכל פעם שהוא כותב משהו הוא מצליח לשעשע ולהצחיק אותנו, חבריו. לכתוב יוסי, לכתוב! ותודה על הספר(ים) של ג'יילס.

אז מי היה ג'יילס?

במאתיים השנים האחרונות היו לאנגלים קריקטוריסטים מצוינים. כולם, מותר לומר, הם יוצאי חלציו של ויליאם הוגארת; ולמרות שג'יילס לא היה מהגדולים שבהם, הפופולאריות שלו לא הייתה דומה לה.

הנה כך נראה ג'יילס הצעיר:

01

הנה כמה פרטים ביוגרפים, ואת השאר תוכלו להשלים ברשת.

הוא נולד בלונדון בשנת 1916. בגיל 15 התחיל את הקריירה שלו כאנימטור, וכשהיה בן 19 שיתף פעולה עם אלכסנדר קורדה המפיק הנודע. כשהיה בן 26 נשא את סילביה קלארק, בת דודה ראשונה שלו, ובכל מקום מציינים שהיו לזוג 52 שנים מאושרות, למרות שלא היו להם ילדים.

02

מאז שהתחיל בשנת 1943 לפרסם קריקטורות בעיתונות באופן קבוע, הוא פרסם בכל שנה ספר עם כל הקריקטורות שהתפרסמו באותה שנה בעיתונים (בעיקר ברשת ה"אקספרס"). 50 ספרים כאלה קיימים וזה הרבה יותר מאשר פרסם כל קריקטוריסט אחר אי פעם.

ברוב הספרים האלה הופיעו הקדמות של ידוענים כמו: ספייק מיליגן, מלקולם סרג'נט, שון קונרי, פרנק סינטרה, טומי קופר ואחרים – מה שמראה שהאיש לא בדיוק ברח מפרסום.

וכך נראה ג'יילס בגיל מבוגר:

03

לפני שאנסה לנתח באופן מקצועי את סוג ההומור החזותי שלו, הייתי רוצה לשתף אתכם בסוגיה מעניינת שמעסיקה אותי שנים רבות.

רוב הקריקטוריסטים, בעיקר מי שעוסקים בקריקטורות פוליטיות ואקטואליות, יודעים לתת צביון קריקטורי לאנשים, בעיקר לפרצופים, שבהם קל להגזים, ולפעמים גם לבעלי חיים. אבל איך עושים קריקטורה מבניינים ומנופים? הדברים האלה לרוב זרים להם לחלוטין.

קריקטוריסטים שעוסקים באמנות, כמו סול סטיינברג או אנדרה פרנסואה, יודעים להחיל את ההומור החזותי שלהם גם על בניינים וחפצים. הנה למשל שתי יצירות של סטיינברג:

04

05

ושתיים של פרנסואה:

06

07

ג'יילס כמו קריקטוריסטים רבים מתעניין בנוף ובמבנים רק מעצם קיומם בציור.

וכאן אפשר לראות אצלו גישה מעניינת וייחודית שאני כמעט לא מכיר אצל קריקטוריסטים אחרים. בהרבה קריקטורות שיש בהם מבנים, נופים או חפצים שנחוצים לו כרקע, הוא מצייר אותם באופן שונה ואפילו בטכניקה ובכלים שונים מאלה שבהם מצוירות הדמויות. מי שרוצה יכול להסביר את התופעה הזאת בעברו של ג'יילס כאנימטור, שם נהוג שציירים שונים מציירים את החזית ואת הרקע.

הנה דוגמאות אופייניות:

08

09

10

השוני הוא גדול כל כך שלפעמים אכן נראה שהדמויות והרקע לא צוירו על ידי אותו צייר.

11

רק במקרים בודדים, שהתפרסמו לעתים רחוקות, אנחנו רואים את הסקיצה שממנה הכין ג'יילס את הקריקטורה הסופית, ואז יש כמובן אחידות טכנית.

12

אנסה לפענח כאן את ההצלחה הבלתי רגילה של ג'יילס.

אצל קריקטוריסטים שנקראים "בעלי טור", דהיינו, שמפרסמים קבוע בעיתון, יש כנראה חשיבות רבה למסרים שעוברים דרך דמויות קבועות שהקריקטוריסט המציא והקהל מתרגל אליהן. זה נכון כמובן בתחום הרחב של יצירה, ובוודאי בתכניות סאטיריות והומוריסטיות.

מי שאוהב את ג'יילס אוהב קודם כל את "המשפחה של ג'יילס".

הנה, זאת היא משפחת ג'יילס:

13

הכותרת מתחת הציור העליון: כרגיל, לכולנו היו תוכניות לפסחא…

הכותרת מתחת הציור התחתון: וכרגיל, רק התוכנית של אימא התממשה!

והנה הם, כל השחקנים. משמאל לימין בציור התחתון: סבתא, קרול, ברידג'ט, אן עם התאומים הממזרים, ג'ורג' ג'וניור, ורה, ג'ורג' תולעת הספרים, ארני, אבא, רנדי הדג (שמזמן נעלם), ואימא – בפוזה לא אופיינית של שולטת. החתולה נטלי הולכת אחרי כלב נטול שם אל תוך הבית. עם הזמן כלב מסוג איירדייל בשם בוטש ביסס את מעמדו ככלב הבית.

הקוראים אהבו מאוד את המשפחה של ג'יילס.

היו עוד כמה משפחות בעולם הקריקטורה והידועות בהן – משפחת אדמס האפלה, שקדמה לג'יילס, וכמובן משפחת סימפסון של מאט גרונינג, ואני מניח שיש עוד.

הדמות האהובה ביותר במשפחת ג'יילס, שאפשר היה לשנוא אותה בחיבה גדולה, הייתה כמובן הסבתא.

14

מישהו אפילו הכין ממנה פסל:

15

בהחלטה להעביר מסרים וחוויות דרך דמויות שהיוצר ממציא אפשר לראות את אחד ההבדלים בין הקריקטוריסטים הפופולאריים בעלי הטור, לבין הגדולים פורצי הדרך בעולם הקריקטורה כמו גיאורג גרוס, סטיינברג, פרנסואה, ראלף סטדמן ויוזף לאדה (המקרה של לאדה מעניין כי למרות שרבים מכירים אותו בזכות שווייק, לא הוא המציא את הדמות, ואפילו הייתה לו הסתייגות מכך ששווייק הפך לסמל המסחרי שלו).

אחת הסיבות שפרנסואה, סטיינברג וסטדמן לא המציאו דמויות הייתה כי היוצרים האלה בחנו את גבולות הסגנון והטכניקה והפתיעו את עצמם ואותנו. דרך חשיבה כזאת לא מסתדרת עם התפיסה הפופולארית של דמויות אהובות שמלוות אותנו, שחייבות לחזור על עצמן באופן ברור. רק קריקטוריסטים שלא משנים את דרך ההבעה החזותית שלהם, ויש להם טור קבוע, יכולים לדבר אלינו בדמויות ובמשפחות.

אנשי מעמד הביניים האנגלי, שלא לדבר על אנשי המעמד הגבוה, אהבו מאוד לראות משפחה מהמעמד הבינוני-נמוך, נלחמת, שורדת ומנצחת, וכל זה טבול ברוטב של פטריוטיזם ואופטימיות וללא רגשי נחיתות ועם הרבה חכמת חיים עממית. במובן זה אפשר לראות בתוכנית הטלוויזיה הפרובוקטיבית "משפחת רויאל" המשך פרוע של ג'יילס.

אגב, גם את הפופולאריות העצומה של פ.ג'. וודהאוס אפשר להסביר בעזרת הדמויות שהוא החדיר לתודעתם של קוראיו: ווסטר, ג'יבס והאחרים, שבעזרתם (וגם כמובן בעזרת ההומור הנפלא שלו) רכש פופולאריות עצומה. אבל אצל וודהאוז רוב הדמויות הנלעגות היו מהאצולה ולכן קל ונעים היה לעשות מהם טיפשים.

הנה כמה מהקריקטורות של משפחת ג'יילס, או כפי שהאנגלים הכירו "ג'יילסלנד":

16

17

18

19

20

21

ג'יילס היה אהוב במיוחד על הציבור האנגלי בתקופות המלחמות. כשהתחיל ב-1943 לפרסם את הקריקטורות הראשונות שלו, המלחמה הייתה בעיצומה ודייוויד לאו, המבוגר ממנו ב-25 שנה, היה במעמד של הקריקטוריסט הלאומי. הנה שלוש קריקטורות שלו:

22

23

24

אבל בעוד לוֹ היה עסוק בלפרש באופן סרקסטי את המהלכים של מעצמות הציר, ג'יילס הביא את "ההומור הקרבי" הביתה, בכך ששם דגש על החיילים האנגלים ועל ההווי והשוני שבין החייל האמריקאי לחייל הבריטי. את הקריקטורה הזאת, שפורסמה כאשר הניצחון כבר נראה באופק, האנגלים אהבו במיוחד:

26

והנה מה שכתב על הקריקטורה הזאת פיטר טורי:

באחת הקריקטורות שלו מזמן המלחמה על רקע עצים שרופים ומכתשי ההפצצות רואים חייל אנגלי (טומי) מתבונן בחייל גרמני מרוט ועצוב. הקסדה של החייל האנגלי משוכה לאחור, על פניו חיוך ממזרי והוא משעין את סנטרו על ידו הימנית. הכותרת היא: "ואיך מר בלתי מנוצח מרגיש הבוקר?"

הציבור הבריטי, בשנים של המלחמה, העריץ את הקריקטורה. ג'יילס הצליח כאן לקלוט את הלך הרוח האנגלי, את הפן ההומוריסטי של המלחמה. יש לנו את הטוראי הבריטי הממזרי, שובב אך לא מרושע, ידידותי, עליז ואירוני במידה, מזכיר לחייל הגרמני שהנה הוא עומד להפסיד במלחמה הארורה. הקריקטורה מציגה אותנו הבריטים כפי שאנו אוהבים לראות את עצמנו – הגונים, אנושיים וטובי מזג.

בימים שהעיתונות הייתה צינור תקשורת חשוב אפילו יותר מהרדיו, האנגלים, ובעיקר הלונדונים שחוו את הבליץ, אהבו להתנחם בקריקטורות.

26a

שנה לפני שג'יילס החל לפעול כקריקטוריסט, כלומר ב-1942, בשיאה של המלחמה, כבר יצא לאור הספר הזה:

27

מחוות תודה ל-18 קריקטוריסטים שגרמו לאנגלים לחייך במלחמה.

ג'יילס כמובן עדיין לא נכלל באוסף הזה, וגם מי שמתעניין בקריקטורה הבריטית לא מכיר היום חלק מהמשתתפים בספר, אבל אין כמו הספר הצנוע הזה להעיד על האהבה שהבריטים הרעיפו על הקריקטוריסטים שלהם.

כאמור ג'יילס ליווה את הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה והניצחון.

28

29

30

בשונה מחבריו הוא הגיע אישית לחזית ודאג שהקוראים שלו יראו צילומים כאלה:

30a

גם במהלך מלחמת סואץ (מבצע קדש) הוא פרסם קריקטורות.

31

גם במלחמה בפוקלנד.

32

33

ואפילו במלחמת המפרץ. את הקריקטורה הזאת הוא צייר חמש שנים לפני מותו:

34

מההשוואה בין לוֹ לג'יילס אפשר להבין שג'יילס היה קריקטוריסט של הווי ולאו דווקא של פרשנות הומוריסטית.

אינני נוטה להביא דוגמאות ממה שקורה אצלנו, אבל נסו גם אתם לחשוב על ההבדלים בין מי שהצליחו לפצח את "קוד הישראליות", כמו שאוהבים לומר, לבין אנשי ההומור שהביאו לנו הומור "כללי".

בשנת 1995, השנה שבה מת ג'יילס, יצא לאור הספר הזה:

35

את הספר ערך גדול המעריצים שלו, פיטר טורי, שסיים את ההקדמה לספר במילים האלה:

…ואהבו את ג'יילס בגלל דבר נוסף. הקריקטורות שלו נסכו ביטחון. המשפחה שלו מילאה משהו מתפקיד בית המלוכה בהציגה המשכיות. בעולם של ג'יילס הכול היה כשורה ותמיד יהיה מחר.

יש כאלה שאומרים שאנגליה של ג'יילס היא שריד של העבר, שבשלב מסוים הוא עצר את התפתחות המשפחה שלו ושימר אותם בעבר. ג'יילס לא היה מסכים לאמירה הזו. בפאב באיפסוויץ הוא הצביע בפניי על הדמויות שלו – הנה הם כולם, אפילו סבתא, שדוחפת את ביתה לחנות תה.

עדיין יש חלקות גינה. עדיין יש קרוואנים. לכו לשפת הים ותראו את אבא עם מטפחת קשורה על ראשו והילדים קוברים את האחות. זו לא אנגליה התיכונה שנעלמה, זה ג'יילס שנעלם.

כרך זה הוא מנחה לגאון אנגלי שאין שני לו. הקריקטורות שלו העשירו את חיי כולנו. 

ולסיום, משהו על הטכניקה של ג'יילס בשחור לבן, הצבעים האהובים עליו.

פרט לקווים, הוא משחק באופן מקצועי מאוד עם הרשת (הגוון האפור) שבו הוא מדגיש את יכולותיו בביטוי של אור וצל. למשל בפרט הזה:

36

או הדרך שבה הוא יוצר בקלות את הרצפה המבריקה:

37

לפעמים, בעיקר במבנים, הוא משתמש בגיר גס:

38

הגיר הגס הוא אפקטיבי מאוד כשצריך לתאר הריסות:

39

ולעתים רחוקות הוא יוצר קווים בגיר:

40

או במכחול גס כמו ברקע של האיור הזה:

41

וכשהוא צריך לצייר יער הוא בכלל שוכח שהוא קריקטוריסט:

42

בעניין זה, כפי שכבר נאמר לעיל, ג'יילס שונה מרוב הקריקטוריסטים.

12 תגובות בנושא “המשפחה של ג'יילס

  1. לבושתי לא הכרתי אותו ועכשיו אני מבינה שחתיכת בור בסדר גודל גראנד קניון היה לי.
    עוד משפחה שאפשר להעלות על הדעת היא משפחת גריפין מ "פמילי גאי " – אמריקאים לפי הספר.
    תודה כרגיל!

    אהבתי

  2. דני חן חן
    עכשיו שאני מחותן בעניין של גיילס מספר מילים .
    בוטש הכלב מי שעוקב, הוא כלב עם אג’נדה, יש לו תוכניות וסידורים והוא מפיק את המירב בכל מצב , בוטש היה גם חייל אמריקני חבר של גיילס ועל שמו הכלב.
    הפסל של המשפחה באיפסוויטש עיר הולדתו של גיילס גרם לגיילס למפח נפש אדיר כיון שבוטש שבפסל לא היה נאמן לדמותו האמיתית, וזה נכון. גיילס ביקש שיסירו את הכלב מהפסל כי זה לא בוטש , ולא ניתן היה , ובתגובה הוא אמר שהוא מקווה שהיונים יצליחו ברבות הימים לכסות את החרפה, בתקווה שאף אחד לא ינקה את הפסל.

    אהבתי

  3. דני, אני מאחרת להגיב כי באוגוסט התפוקות פוחתות.
    נהדר הג'יילס הזה! גם בטכניקה וגם בתוכן האירוני הנפלא והאנגלי כל כך.
    תודה על ההסברים המחכימים ועל כך שאתה טורח למלא בכזה נועם את החורים בהשכלה שלנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.