בתיה בארץ יען כי

לפני שנים רבות, כשהמקומונים נכנסו לאופנה, ביקש ממני אדם ברוך שהיה עורך המקומונים של ידיעות אחרונות, לפרסם טור סאטירי.

אני בחרתי בבתיה – "בת יענה", שפרט לכך שהראש שלה היה תמיד תקוע באיזו קרקע, הציור היה מלווה באמירה בנאלית או דמגוגית כלשהי. לימים הוצאתי את החוברת הזאת במהדורה פרטית לחברים:

01

הנה כמה בתיות:

02

03

04

חברי ושותפי לדברים רבים, אפרים סידון, הוא כמעט היחיד שמתעקש לכתוב לילדים סיפורים שיש בהם אמירות פוליטיות וחברתיות (במובן זה הוא מצטרף לכותבים גדולים כמו אנדרסן ודוקטור סוס).

הספר האחרון שהוא כתב נקרא בארץ יען כי.

05

זהו סיפור מחורז על ארץ שבה גרים יענים ויענות, שלא מודעים לצרות, לאסונות ולאיומים, כי שליט הארץ הזאת כריזמטי מאוד:

06

והוא דואג, באמצעים טכנולוגים משוכללים (ארץ יען כי ידועה במדענים הטובים שלה) שבכל פעם שיש אפילו חשש של חשד לסכנה, כל הציבור יקבל התרעה שתנחה אותו להכניס מיד את הראש לחול.

והכול (והחול) היה טוב, עד שיום אחד הגיעה סופה איומה שהעיפה את כל החול מארץ יען כי. וכאשר הגיעו התרעות להכניס את הראש לחול, זה מה שקרה ליענים:

07

כאן בעצם מתחילות הצרות. השליט בטוח שכעת, כשאין חול, הנתינים יראו הכול ויתחילו להפגין, אם לא יותר מכך.

על מה שקרה בהמשך תוכלו לקרוא בספר.

האתגר שלי כמאייר לעסוק ביענים היה מאוד מעניין.

מאז ימי ראשית האיור מתלבטים המאיירים האם להאניש את בעלי החיים והאם להלביש אותם.

בקרוב אפרסם רשומות רבות על איור חיות. בינתיים רק אזכיר שנחום גוטמן, למשל באיוריו למשלי קרילוב, לא האניש את בעלי החיים ולא הלביש אותם.

אני בחרתי בספר הזה לקרב אותם לבני האדם:

08

ולנצל את הבגדים או את היעדרם כדי להבליט מה שרציתי להבליט.

למשל באיור הזה בחרתי שלא להוסיף דבר מלבד משקפיים:

09

או באיור שלמעלה, שבו נראים היענים המסכנים שניסו לדחוף את הראש בחול, כשהחול כבר נעלם, נעזרתי בתחבושות, צעיפים, כובעים וכו'.

בבטנת הכריכה (פורזץ) התכוונתי לשים את האיור הזה שאני אוהב מאוד, ובו 17 אפשרויות שונות של הטמנת הראש בחול:

10

אבל העורכת חשבה שיש יותר מדי יענים בספר. לכן גם בעטיפה (ראו למעלה) החלטנו להראות רק את המלך.

בהתחלה עיצבתי את העטיפה כך:

11

או כך:

12

במשך 60 השנים שאני מאייר, ציירתי פרט לבתיה ולבארץ יען כי עוד המון יענים. הנה כמה מהם. זה היען מתוך ספר מהסדרה מה? מי? למה? שכתבתי ביחד עם אהרן שמי:

13

וזה היען מעטיפת הספר מחשבה אחת קדימה מאת אלון ברוידא:

14

ואלה זוג היענים שממהרים לתיבת נח של יורם טהרלב:

15

בספר נו באמת, שכתב תומר קרמן בני ואני איירתי, מספר האבא לבן סיפורים שאת רובם הוא ממציא. אחד מהם הוא על קרבות שנערכים באוסטרליה בין בני אדם ליענים:

16

אני לא ידע אם תומר המציא את זה סתם או שהוא התבסס על קרבות שאכן אמנם נערכים בין בני אדם לקנגורו.

17

הנה עוד יען אחד שציירתי – הפעם בטכניקה שמדמה חיתוך עץ – לספר מדעי החיים המשוגעים שכתב אוֹרי בית-אור:

18

ועוד יען בכתם מהיר שעשיתי סתם, בלי להרים את המכחול:

19

והנה כמה יענים מהאיור העולמי. הראשון הוא של הציירת דלילה סמית שחיה במישיגן:

20

הבא הוא של סטאן מאק, קריקטוריסט ומאייר אמריקאי שהחל את דרכו בווילג' וויס והכין איורים רבים לניו יורק טיימס:

21

ממש מתאים לבארץ יען כי (אולי העתקתי ממנו…)

המאייר ו. ו. דנסלו הוא מאייר אמריקאי שידוע בעיקר בזכות האיורים שלו לספר הקוסם מארץ עוץ. היען הזה הוא לסדרת הסיפורים אבא אווז:

22

היען האחרון הוא של מאייר החיות הנודע ארנסט גריסט (1844 – 1907). גריסט נחשב למאייר אנגלי למרות שנולד בצרפת ולמד אמנות בבלגיה. הוא חי בלונדון קרוב לגן החיות, וכל חייו הבוגרים נודע כצייר חיות. מי שרואה בהאנשת חיות חיסרון אצל מאיירים, אולי לא יאהב את עבודותיו של גריסט, אבל האיש היה בעל תודעה חברתית חזקה והחיות שלו הן כולן סאטירה על החברה האנושית.

האיור הוא משנת 1866 והוא מתאר איך האחים בראס מצליחים להימלט משבט של אוכלי אדם בעזרת יען:

23

 

11 תגובות בנושא “בתיה בארץ יען כי

  1. כולם נפלאים! אני אוהב במיוחד את הגברת שציירת בשחור לבן במשיכת מכחול אחת. בעיני החיה הכי מעניינת היא תמנון. יש לו כמה מוחות, הוא מסוגל לשנות צבע, לעשות שמונה דברים שונים בכל אחת מזרועותיו בבת אחת, ולשנות את צורתו בכל פעם שהוא רוצה להתחמק, הוא טורף על מפחיד ומגיע לגדלים אדירים. פעם צילמתי אותו בסיישל בוידאו שוחה ומשחק עם דג. (הוא גם טעים מאוד). שווה להציג אותו באיורים?

    אהבתי

  2. אגב, היען מעולם לא טומן ראשו בחול. כשהעין מחפש אוכל או אוכל , מרחוק זה נראה כאילו ראשו בחול.
    מעניין מאיפה האימרה הזאת הומצאה או התחילה

    Liked by 1 person

  3. כרגיל – נהדר.
    והנה, ישן, אבל קולע:
    שתי בנות יענה נסות מפני שני בני יענה. משכלה הרעה אליהן, אומרת אחת לשניה -"בואי נכניס את הראש לחול." השניה: – "רעיון נהדר." וכך הן עושות.
    שני הרודפים נעצרים, והאחד אומר לשני: "איך זה שהן נעלמו לנו?!"

    אהבתי

  4. האיורים מאד מגוונים ויפים, כרגיל.
    שמת לב שהיען לא מעורר את תחושת החיבה האוטומטית שמעוררים הרבה בעלי חיים אחרים? נדמה לי שאף אחד שרואה יען לא יגיב ב-"איזה חמוד!" וזה מוזר, כי עם העיניים הגדולות התמהות והפרצוף הפרוע הם היו אמורים לעורר תחושה כזו והם לא. זה בגלל שהם השם הרע שיצא להם? או בגלל שהם גבוהים ?

    אהבתי

  5. אני זוכרת, דני, שאמרת לי שאינך מאייר בעלי חיים, ולבני האדם יש לך עדיפות. והנה , דווקא היענים הן חומר ביד היוצר תחת מכחולך. אני מכירה את המדור בתיה ונהניתי ממנו כל עוד היה עד מאד. נפלא להטיל על החיה הגמלונית השעירה והפחדנית את כל ההומור והאירוניה הפוליטית – וכך לראות עצמנו במראה בבהירות רבה על כל חסרונותינו. אתה עוקץ אבל עדיין רב חסד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.