תריסר האהובים

בשנת 1950 ראה אור בעברית הספר הזה. אז הייתי בן עשר, והיום אני סבור שהגיע הזמן לתרגם אותו שוב.

במקור נקרא הספר Cheaper by the Dozen, כלומר – זול יותר בתריסר. אבל בתרגום העברי נתנו לו את השם תריסר האהובים.

01

שנים רבות לפני שקראו את הספרים המצחיקים של ג'ראלד דארל על המשפחה שלו, גיליתי שספר אמיתי על משפחה יכול להיות משעשע ואפילו מצחיק.

אז מי המשפחה פה?

האבא, פרנק בנקר גילברת, היה מומחה בחקר התנועה, ולמעשה מהראשונים שבמדעני הייעול או הניהול.

גם האימא ליליאן, אשתו של פרנק, שבאה מתחום הפסיכולוגיה, עסקה בהרגלי עבודה, והשניים פתחו מפעל משפחתי שהיה חלוץ במדע הייעול והניהול.

02

בדברים מסוימים שינתה חברת גילברת את העולם.

למשל, הרעיון שבניתוח תהיה אחות שתגיש למנתח את הכלים הוא רעיון של הגילברתים.

וכן, מי שזוכר עד היום לפרק ולהרכיב עוזי אפילו בחושך – חייב את זה לגילברתים.

והעיקר, לזוג הזה היו 12 ילדים, שבעזרתם הם ערכו את הניסויים לחקר התנועה.

בשנת 1948, 24 שנים לאחר שפרנק מת בגיל 55, כתבו שניים מילדיו, פרנק הבן וארנסטין, את הספר שמחמם את לבי עד היום.

שנתיים אחרי שיצא הספר הופק סרט שבו כיכבו קליפטון ווב ומירנה לוי.

12 ילדים במשפחה לבנה בתחילת המאה ה-20 באמריקה, זה דבר ממש לא רגיל, ופרנק וארנסטין מתארים את החיים שלהם בהומור נפלא.

03

אחת הסצנות שמצחיקות אותי מתרחשת כאשר איזו גברת מהארגון הלאומי להגבלת הילודה מגיעה בטעות אל משפחת גילברת, לאחר שמישהי חמדה לצון ואמרה לנציגת הארגון שגב' גילברת כנראה תהיה מעוניינת.

הנציגה מדברת עם ליליאן גילברת ומסבירה לה על חשיבותה של הגבלת הילודה. ליליאן – שנראתה אז יפה וצעירה, כך גם על פי הצילומים – הזמינה את פרנק כדי שישמע גם הוא את הסבריה של הנציגה על כך שנשים צעירות מזדקנות בטרם עת בגלל הלידות ואת המחמאות שהיא חלקה לליליאן. תוך כדי הדברים שרק פרנק את שריקת האספה ותוך תשע שניות הגיעו 12 הילדים.

וכך זה ממשיך:

"אלוהים אדירים!" קראה מיס מייבין. "מה זה? מהרו והגידו לי, האם זהו בית ספר? או שמא זהו..? ריבון העולמים! זוהי… הבינותי!"

"מה זוהי?" שאל אבא.

"זוהי משפחתך. אל תנסה להכחיש זאת. הם דומים לך כשתי טיפות מים, לך וגם לאשתך!"

"חפצתי להציגם בפניך", אמר אבא. "מיס מייבין, הרשיני להציגך בפני המשפחה, או, ליתר דיוק, חלק ממנה. דומני כי כמה מן השאר משוטטים כאן באיזה מקום".

"ישמרני האל!"

"כמה ראשי ילדים יש לנו עכשיו, לילי? התוכלי לתת אומדנה מהירה?"

"כאשר ספרתים בפעם האחרונה נדמה לי כי היה זה תריסר עגול", אמרה אימא. "ייתכן כי החסרתי בטעות אחד או שניים מהם, אך לא הרבה".

"חושבני כי שנים עשר היא אומדנה מתאימה פחות או יותר למציאות", אמר אבא.

"בושה וכלימה!" אמרה מיס מייבין. "ובמרחק עשרים וחמישה קילומטר בלבד מן המשרד הראשי של הגבלת הילודה…"

לבו של הספר הוא חקר התנועות שהאבא מבצע על ילדיו ובעזרתם.

אלו היו הימים שהיו מוציאים לילדים את השקדים. לפי הוראות הרופא היה צורך להוציא את השקדים רק למרתה. אבל גילברת החליט להוציא לכל הילדים. הוא עשה מהמעבדה שלו חדר ניתוח וצילם את כל התנועות של הרופא.

גילברת החל את הקריירה שלו כמניח לבנים, והצעות הייעול שלו שינו את ענף הבנייה.

בספר מספרים פרנק וארנסטין כי כאשר אבא שלהם המגיע בפעם הראשונה לפגוש את אימא שלהם בביתה, עבד שם בדיוק בנאי שהניח לבנים לבנייה של אח חדש.

וכך זה בספר:

"הנה, זוהי עבודה מעניינת!" אמר אבא למולרים בנימה של שיחת רעים. "הנחת לבנים, זה נראה לי די קל ואפילו קל מאוד. אינני מבין מדוע טוענים פועלים אלה כי הנחת לבנים דורשת מומחיות במקצוע. אני מוכן להתערב עמכם כי כל אדם יוכל לעשותה. דומני", אמר, "כי כל מה שיש לעשות הוא להרים לבנה, לשים עליה מעט טיט ולהניחה על האח".

הבנאי הפנה ראשו וסקר במבט עוין את אבא.

"אל נא תראה כל כוונה אישית בדברי", אמר אבא בחייכו את חיוכו המלבב.

"כמובן, בסדר", אמר הבנאי, אך ניכר עליו שהוא כועס. "קל מאוד, מה? התאבה לנסות, אדוני?"

"הנה", אמר הבנאי בהושיטו לאבא את כף הסיידים. "נסה נא".

אבא חייך ונטל לידו את כף הסיידים. הוא הרים לבנה אחת, שם עליה טיט, הניח את הלבנה, קרצף את הטיט המיותר והרים עוד לבנה. אך בטרם יהיה סיפק בידו לשים עליה טיט לקח הבנאי מידו את כף הסיידים.

"די" קרא, בטפחו בחיבה על גבו של אבא. "די לך, נושא ותיק של אבוס הסיידים. אל תנסה לומר לי כי לא הנחת אלפי לבנים בימי חייך!"

אבא הוציא מכיסו מטפחת צחה כשלג, ניגב בה את ידיו ואמר: "קל מאוד, אחא רחימאי".

אחר כך, כשההורים של אשתו לעתיד שאלו אותו מה הייתה ההצגה הזאת, הוא אמר:

"ישנם כמה אנשים האוהבים, בעברם דרך הטרקלין, לשבת לפני הפסנתר ולעשות רושם על הבריות בנגנם את באך. כאשר אני עובר דרך הטרקלין אני אוהב להניח לבנים. זה הכול".

התרגום הוא של ש. אהרן.

אם מישהו מהקוראים יודע מי זה אשמח מאוד, כי לי אין מושג.

הנה שלושה איורים מהספר המקורי, אותם הכין המאייר דונלד מקיי, אשר מת בשנת 2005 כשהיה בן 91. לכל איור הצמדתי את קטע הטקסט הרלבנטי:

04

05

06

הספר יצא בהוצאת מסדה במסגרת הסדרה "ספרייה לעם". זה היה מחלוצי ספרי הכיס בארץ, כאשר ספר עלה אז 250 פרוטה.

בספרייה לעם יצאו כ-30 ספרים וביניהם כמה נפלאים. הנה רשימה שהודפסה בספר, בירוק מסומנים הספרים שלדעתי כדאי להוציא שוב בעברית:

07

שתי הערות לסיום:

האחת בנוגע למהדורה העברית: בעטיפה של הספר העברי רואים רישום של משפחה שמביטה למעלה ורואה חסידה שמחזיקה שטר בן מאה לירות של בנק אנגלו-פלסטין – הד לחוק שיזם בן-גוריון על פיו כל משפחה שיש לה 10 ילדים תקבל 100 לירות.

08

והשנייה: אחד משנים עשר הילדים מת כשהיה תינוק. אבל פרנק וארנסטין התעלמו מעובדה זאת, שכנראה לא התאימה מבחינתם לאווירה הקלילה של הספר.

 

 

13 תגובות בנושא “תריסר האהובים

  1. נהדר!
    גם האיורים , המקיי הזה היה פעיל וחרוץ והכין איורים למגזינים הגדולים של ארה"ב, ואפילו ספר איורים על הקמת מנהטן מסתבר לפי ההפניה לוויקיפדיה שצירפת פה.

    כרגיל תודה דני!

    אהבתי

  2. אחות המגישה מכשירים בניתוח איננה הצעת יעול של הזוג הנ"ל. יש עדויות מצולמות כבר לפני 1900 בו רואים אחות מגישה מכשירים לגדולי המנתחים . בסרט שצולם ב 1900 רואים בברור כיצד המנתח מושיט יד לאחות . מובן שלאיש אין כפפות ופרט לחלוק גומי הם לא . בושים לניתוח . התמונה אצלי ואשמח לשתפה

    מאחר והוא נולד ב 1893 לא הגיוני שכבר בגיל 5 הוא פירסם את העצה הנ"ל
    מובן שהספר והאיורים זו אופרה נהדרת אחרת
    יואל

    אהבתי

  3. איך קרה שבמשך כל כך הרבה שנים של ידידות לא חלקנו בינינו את האהבה לספרים האלה? ואת ההעדפה לספרים שסימנת בכחול ? אצלי התווספו להם גם: "זאזי במטרו" של רמון קנו , "ויהי בחצי הליל" של ת'ורן סמית שניהם מצחיקים בטירוף (לא מאותה הוצאה), ספר ההמשך של תריסר האהובים " Belles on Their Toes" וספר ההמשך של הביצה ואני "Onions in the Stew" (לא תורגמו) וכמה שאינם מצחיקים אבל רבי קסם: "קלאודיה", "הפרפר", "הייתי נערה מכוערת" (שמתרחש בווינה וכנראה תורגם מגרמנית), "אריאן" שהיה המקור לסרט love in the afternoon עם גרי קופר ואודרי הפבורן, וכמה ספרים שונים מאד אבל זהים בפורמט הקטן וביכולת לעורר אהבה ונאמנות רבת-שנים: 'ילדי הבזק" עם ציורים של טריאר, "מלכת אפריקה" של פורסטר "גברת מייק" של בנדיקט וננסי פרידמן ו"האי הירוק" של קרין מיכאליס.

    אהבתי

    1. על חלק מהספרים שהזכרת כתבתי בעבר. בקרוב אעלה רשומה על הספרים של ת'ורן סמית שיצאו בעברית ועליו בכלל. תודה

      .

      אהבתי

  4. הי דני , בדיוק השבוע ראיתי שב-יו-טיוב העלו את הסרט לצפיה . בכייף הולכת לצפות בו בשבת . אחפש את הספר גם. אגב , שאלה אליך : האיורים שהעלית מהספר המקורי ממש מזכירים את האיורים שהיו בספרי הילדים : החמישיה והכלב , והשביעיה הסודית של אניד בלייטון. כילדה הייתי משוגעת על האיורים שלהם . האם זה במקרה אותו המאייר ?

    אהבתי

    1. לא יהודית, הוא מאייר אמריקאי ואת מתייחסת לספרים אנגלים אבל בהחלט מדובר על סגנונות דומים. בקרוב אעלה רשימה על סוג האיורים האלה. תודה

      אהבתי

  5. נהניתי מאד, ולא הכרתי את הספר. אפשר להזכיר בהקשר הספרות "מרובת הילדים" בנשימה אחת את " הדודה שלי מרחוב הנביאים" שיותר מהכל אהבה ילדים, מחינו הרב אנו נהנים ואת ההומור מבינים גם ילדים ממש קטנים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.