הבריאות בראי החולי

א: תהיה בריא!

ב: תודה, כבר הייתי.

הדיאלוג הזה, פרי המוח הנפלא של אבנר כץ, מצוטט הרבה. שמעתי כמה סטנדאפיסטים אומרים אותו מבלי לציין את המקור.

אני בחרתי לפתוח בו, כי מזמן לא כתבתי רשומה על רפואה.

כשהעליתי את הרשומה על הכובען המשוגע הבאתי שם קטע מתוך החייל האמיץ שווייק, שבו מתאר שווייק את בית המשוגעים.

גם הפעם ארשה לעצמי להביא משם קטע שעניינו רפואה:

0102

לא פחות ממה שהרופאים מצילים חולים, הם מצילים סופרים שברגע שהם כותבים על רפואה העלילה מתרוממת .

הסופר אלי שרייבר (חתולי) אהוב עלי במיוחד, ומדי פעם אני מפנה את תשומת לבכם לספר שלו.

הפעם זה יהיה הספר הזה:

03

הנה מה שנכתב בעטיפה האחורית:

04

והנה קטע קצר מהספר:

05

בחיי הארוכים (שהתארכו הודות לחברי הרופאים) כמאייר, איירתי המון איורים על רופאים, מחלות ובתי חולים. בין היתר גם בספרי ילדים.

הנה כפולה מספר ילדים שכתב חברי אהרן שמי. הספר, מה הם עושים, בא להסביר לקטנים באופן משעשע על מקצועות שונים:

06

אורית אבני-בראון, שהיא רופאה בעצמה, כתבה ספר מקסים על הילדה שלא ידעה לישון.

הנה האיור שלי על כל הרופאים שנרדמים סביב מיטתה:

07

לי עצמי אין דיאלוג טוב עם הגוף שלי.

08

כשאני שומע מאיזה חבר משפט כמו: "מה, עכשיו אתה אוכל סטייק ואחר כך אתה מצליח לשבת ולעבוד?" אני רק מקבל אישור שלא רק שאני לא מדבר עם הגוף שלי, אלא שגם הוא, הגוף שלי, לא חושב שאני פרטנר ראוי לשיחה.

לכן יהיה נכון להגיד שאני לא מקשיב לגוף שלי; שאני לא "חי בהרמוניה" עם הגוף שלי; ובעיקר, שאני לא "מציית" לגוף שלי.

אז במקום להתיידד עם הגוף שלי אני מתיידד עם רופאים.

הרשומה הנוכחית מוקדשת לחברי הרופאים (אני לא כותב שמות, אבל הם יודעים).

ולפני שאני מגיע לעיקר הרשומה הנה כמה רישומים, איורים וקריקטורות של אחרים שאני אוהב.

את שלושת הרישומים האלה סרקתי מתוך ספר על קריקטורות ברפואה שקיבלתי מתנה מיואל דונחין (רופא, אלא מה..). הציור הראשון לא זקוק לתיווך שלי. מדובר בפרנצ'סקו גויא:

09

הרישום הבא הוא של ג'יימס אנזור:

10

ברשימה שפרסמתי על הסוריאליזם באיור תוכלו לקרוא משהו על אנזור.

והאיור האחרון הוא של תיאודור היינה:

11

הטקסט שמלווה את הרישום הזה הוא: "המדע המודרני מאפשר היום את הניתוחים הנועזים ביותר. היום לשם דוגמה הסרנו בניתוח את הכבוד מאחד מעמיתינו."

היינה (1867 – 1948) היה קריקטוריסט וסאטיריקן ממוצא יהודי, שהתנצר. הוא היה מהמייסדים של כתב העת "סימפליציסימוס", אבל כשהנאצים עלו לשלטון היינה נזרק מהעיתון. הם חששו מעברו היהודי. מאוחר יותר הוא ברח לפראג.

היינה שווה רשימה מיוחדת.

לב הרשומה הזאת הוא סיפור של חברי קוקו (פרופסור יצחק קרונזון). אחד הסיפורים הראשונים שקוקו כתב, שהופיע בספר הזה:

12

והנה הסיפור:

16

וכעת אציג לכם עוד 17 איורים שציירתי במשך השנים בעיתונים (בימים שעדיין נחשבתי למאייר ראוי בעיתונות). שימו לב שכמה מהאיורים חתומים ב"קרמן-קרמן" ונעשו בימים שבו פעל הסטודיו של אריק קרמן ושלי:

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

 

31

32

33

34

ואסיים בקטע הקלאסי האהוב מתוך "שלושה בסירה אחת", מתוך התרגום הראשון לעברית, של אפשטיין:

35

 

 

 

 

 

13 תגובות בנושא “הבריאות בראי החולי

  1. נתקפתי סחרחורת ומיחושים שונים אחרי שקראתי.
    אני עצמי נוקטת במדיניות "לעולם אל תלך לרופא אם אתה עומד על שתי רגליים ונושם עצמונית ."
    התחריט של גויה מצויין. לא הכרתי אותו. הוא מ"לוס קפריצ'וס" ? אנא בדוק במקור שלך בספר.
    התחייבת לכתוב על תיאודור היינה. אני מחכה בסבלנות ואזכיר לך מידי פעם.
    בטח שמצחיק הסיפור משלושה בסירה אחת! הוא גם מתנדב לעבוד בבי"ס לרפואה כדוגמא בגוף אחד של כל המחלות בלקסיקון הרפואי כך שהסטודנטים לא יצטרכו להתרוצץ בין בתי החולים כדי ללמוד על מחלות.
    תודה

    בחרת לצטט את התרגום של אפשטיין לספר של ג'רום, הריני להביא לידיעתך תרגום חדש ממנו, ומוער, מעשה ידי אחד ד. קרמן.

    אהבתי

  2. זכורני מילדותי ספר מחורז על מחלות ובו איוריו של ד' קרמן ("תה וצנים ואורז רך / והשלשול הלך", והיפוכו: "לא יוצא לי לא יוצא / כמה שאני רוצה") – ההיה או חלמתי חלום?

    אהבתי

  3. תודה על עוד רשומה מהנה.
    מדלושה בסירה אחת אני זוכר שהמחלה בה ג'רום לא לקה היא "עווית הרחם"…
    והציטוט משוויק הזכיר לי את ההמשך (?) על הרופא הצבאי שחשף כמתחזים את כל החולים שפנו אליו פרט לאחד שגן אותו הוא עמד לחשוף כמתחזה אבל זה נפל ומת לפני שהוא הספיק…

    אהבתי

  4. א מחייה

    ולהשלים את התמונה, אני מצטט כאן בדיחה ישנה על רופאים, ביידיש כמובן.

    שלושה רופאים צעירים, שלומדים יידיש להנאתם, הולכים ברחוב ורואים איש זקן שהולך כפוף גב וברגליים מפוסקות.
    ההליכה המוזרה הזאת מאתגרת אותם לתת דיאגנוזה, ממה סובל הזקן שהולך בצורה כזאת?

    תתחיל אתה, אומרים השניים לאחד, ותגיד את זה ביידיש.

    אומר הראשון: "דֶער יִיד האָט אַ קִילֶע" (ליהודי יש קילה/שבר).
    אומר השני: "נַיין, דאָס אִיז נִישְט אַ קִילֶע, דאָס אִיז מָרִידְן" (לא, זה לא קילה, זה טחורים).
    אומר השלישי: "נָיין, דאָס אִיז נִישְט אַ קִילֶע, אוּן נִישְט מַרִידְן. דאָס אִיז לוּמְבָּגוֹ" (לא, זה לא קילה ולא טחורים, זה לומבגו).

    מאחר ששלושתם נתנו אבחנות שונות, היה חשוב לכל אחד מהם להוכיח שהוא צודק. האיצו את צעדיהם, השיגו את הזקן ואמרו לו:

    "רֶעבּ יִיד, מִיר זֶענֶען יוּנְגֶע דוֹקְטוֹיְרִים (יהודי יקר אנחנו רופאים צעירים),
    אָיְינֶער זאָגְט אַז אִיר האָט אַ קִילֶע, צְבַיְיטֶע זאָגְט – מַרִידְן; דֶה דְרִיטֶע זאָגְט – לוּמְבַּגוֹ. (אחד אומר שיש לך קילה השני טחורים והשלישי לומברגו).
    מִיר דַארְפְן וִיסֶען וֶער אֶס האָט גֶרֶעכְט? (אנחנו מבקשים לדעת מי מאיתנו צודק?).

    עונה הזקן:
    "קִינְדֶערְלֶךְ טָיֶירֶע, אַלֶע האָבֶּען אַ טוֹייֶעס גֶעהאָט (ילדים יקרים, לכולכם הייתה טעות גדולה), ופונה אל כל אחד מהם:

    דוּ האָסְט אַ טוֹיֶיעס גֶעהאָט, דאָס אִיז נִישְט אַ קִילֶע (אתה טעית אין לי קילה),
    דוּ האָסְט אַ טוֹיֶיעס, דאָס אִיז נִישְט מַרידן (אתה טעית אין לי טחורים),
    דוּ האָסְט אַ טוֹיֶיעס, דאָס אִיז נִישְט לוּמְבַּגוֹ (אתה טעית, אין לי לומברגו).

    אוּן, דֶער עִיקֶר, אִיךְ אַלֶעייְן האָבּ אוֹיְךְ אַ טוֹייֶעס גֶעהאָט – (והעיקר, גם אני טעיתי טעות מרה).

    אִיךְ האָבּ גֶעמֶעייְנְט דאָס אִיז אַ קְלֶיינֶע פאָרְץ (חשבתי שזה רק נוד קטן),

    אוּן צוּם סוֹף, האָבּ אִיךְ זִיך בַּאקַאקְט (ובסוף חרבנתי במכנסים).

    מה אגיד לכם אנשים צעירים: פוּן אַן אַלְטֶען תוּחֶעס קֶען נִישְט אַרוֹייְס גֶעייְן אַ פְרֶעייְלַאכְן פאָרְץ (על תחת של זקן כבר אי אפשר לסמוך שיפיק נוד עליז).

    Liked by 1 person

  5. איזה יופי ! מכיוון שקוקו רחוק ויואל ביבנה חשתי שהדברים מכוונים ממש אלי, רופא קשיש וקצת סנילי.
    בעוד בארצנו אין מתפרסמים שירים רבים העוסקים ברפואה ובבריאות [הגיוני מאד במדינה שלקברניטיה אין כל עניין בחולים ובבריאות], הרי בספרות העולם יש רבים כאלה. על כן עשיתי לי מנהג מדי פעם להריק מי מהם לשפת עבר.
    רצ"ב; העיקר הבריאות.

    כה אמר אריסטו !

    זה הסיפור על יעקב ב'
    ומוישה י' וחיים ט',
    שגדלו יחדיו מאז הגן
    עת היו בריאים, אי אז מזמן.

    יענקל חי ללא דאגה,
    שיכר לגם ולא יגע,
    שתה כדג ואף יותר
    ולפיו לא בא מזון אחר.

    וכשמת בגיל ששים ושלוש
    עורקיו היו כשל נער, מכף רגל עד ראש.
    הדופן חלקה ללא טרשת
    וללא כל מחלה נרכשת.

    אך כבדו האומלל שילם המחיר :
    מגורגר וצמוק ומלא נזק אדיר,
    הוא סבל ממיימת וגונו צהבהב
    ולמידת כדורגל הגיעו ביציו.

    מוישה יוד היה אחר :
    אמנם על אוכל לא ויתר,
    אך מעולם לא השתכר
    ולמשקה לא התמכר.

    ובגיל ששים ושלוש כשנפטר,
    כל לפתע פתאום, כמו ניתק לו מיתר,
    בעורקים רבים נמצאו סתימות
    ובעורקים הכליליים אף מספר חסימות.

    שאר האיברים נמצאו תקינים,
    אך למה זה טוב, כמאמר הזקנים :
    "שיהיה ברור לך ולחבריך-
    כשהלב מפסיק לפעום – הלך עליך".

    חיים ט' היה איש מלומד,
    היה ברור לו למה נועד,
    הוא ניהל את חייו במתינות
    וסעד תמיד בחסכנות.

    וכאשר בגיל ששים ושלוש
    הוא נפגע ממשאית שפיצחה לו את הראש,
    נמצאה בנתיחה גוויה ללא מתום –
    מבנה מושלם מירכתיים עד חרטום.

    הבהיקו בלובן קרומי הגוף
    ועורו היה רענן ושזוף,
    כל אבריו היו תקיניםים באמ
    כי חיים היה בריא, אך הוא מת.

    שתיין, נזיר ואיש ביניים,
    כולם נקראו אל מלכות השמיים,
    ללא קשר לכלום, ממש באותו גיל;
    כלום הבנת כך ברוך מהות התרגיל ?

    אהבתי

  6. נהדר! רשומה מבריאה מכל חולי.
    שמחתי שהזכרת את חתולי שבעיניי הוא אמן האבסורד, גם בספרי הילדים שכתב. וכן את קורנזון שגם הוא חבר רופא, חכם, משעשע, וחסר גבולות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.