בדיחות מהספר האדום

היה זה דני טראץ', אחד הבעלים של הוצאת מפה, שביקש שאכתוב ספר בדיחות בתור מי שגדל על "ספר הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב. היססתי קצת, אבל רק קצת.

לאחר שהיססתי נסעתי ללונדון, ושם כשאני מוקף בעשרות ספרים, אספתי וכתבתי את מה שייקרא ספר הבדיחות האדום (אני מניח שהמו"ל רצה ספר אדום מתוך כוונה שאולי יהיו אחריו גם כחול צהוב ושחור).

בהכנת הספר עזרו לי מאוד אורי ותומר בניי. בעיקר אורי, שערך את הספר, וגם ההקדמה שתקראו מיד רובה שלו.

אני מודה לבניי.

 

ספר הבדיחות האדום

בדיחות – מאין הן באות ולאן הן הולכות?

בעולם שבו גילו מזמן את מקורות הנילוס, בעולם שבו רבים כבר יודעים בדיוק מאין באים ילדים לעולם, בעולם שבו הצליחו לאתר את הקופים הירוקים שהביאו לנו את מחלת האיידס, נותרו רק שתי תעלומות בלתי פתורות: כיצד נוצר העולם וכיצד נוצרות בדיחות. אם תשאלו את האדם המצוי (או את האדם הסביר, תלוי את מי יוצא לכם לפגוש) "מאין באות הבדיחות?" – הוא יגיד לכם "מהאינטרנט". בדיוק כמו שכל ילד יודע שהחלב בא מהסופרמרקט ושהחשמל בא מהשקע.

השמועה אומרת שעל צוק גבוה ומבודד בהר ההימלאי מתקיים פעם בעשר שנים סיעור מוחות של כמה זקנים, ושם מומצאות כל הבדיחות כולן. אבל שמועות הן כמו בדיחות. אתה אף פעם לא יכול לדעת מה מקורן, ומי סיפר אותן לנודניק שסיפר אותן לך.

איש אחד חכם אמר פעם שמי שאוסף בדיחות משול לאחד שאוכל שזיפים. בהתחלה הוא בוחר רק את הטובים, ואחר כך את מה שיש. במקרה שמתגלגל לידך ספר בדיחות, הכי טוב זה לקרוא בו רק את הבדיחות שמצחיקות אותך. אבל הדרך היחידה לקרוא בספר כזה רק את הבדיחות שמצחיקות אותך, היא לערוך את הספר בעצמך, ולבחור את הבדיחות שיכללו בו. ניסיתי לכלול בספר הזה רק בדיחות שבעיניי הן טובות, אלא שהמושג "טוב", בכל תחום, ובהומור בעיקר, הוא מושג רע מאוד, למרות שגם "רע" הוא מושג יחסי.

מסתבר שקשה לקטלג ולמיין בדיחות. יש בדיחות על נישואין שעוסקות גם במוות (למשל), ויש בדיחות על פַרסים שאפשר לספר גם על יהודים (למשל), אבל סדר צריך שיהיה. זו הסיבה שהספר מחולק לפרקים. אולי במהדורה הבאה הוא יחולק גם לחברים. כל פרק מכיל, יחד עם בדיחות בפורמט קלאסי, גם ציטוטים הומוריסטיים, אמירות מצחיקות, וגם דיאלוגים. זה נעשה בעיקר כדי להקשות על הקריאה.

בנוסף, ביקשתי מכמה אנשים לבחור בדיחה אחת שהם אוהבים ולספר אותה בדרך שהם אוהבים. חלקם הסכימו וחלקם לא. את חלקם אתם מכירים, ואת חלקם לא. חלקם מספרים בדיחות או מצחיקים לפרנסתם, ולחלקם יש מקצוע של ממש. חלקם הוסיפו כמה מילים – על הבדיחה שהם בחרו או על בדיחות בכלל – וחלקם לא. חלקם חברים טובים שלי, וחלקם היו כאלה לפני הספר הזה.

ככלל, בדיחות נחלקות לשני סוגים עיקריים: בדיחות חדשות ובדיחות ישנות. ההבדל הוא שבדיחות ישנות הן כאלה שכבר שמעת. בדיחות משני הסוגים האלה נחלקות לשני סוגים נוספים: בדיחות גזעניות ובדיחות רגילות. ההבדל הוא שבדיחות גזעניות הן כאלה שמדברות עליך ועל קבוצת ההתייחסות שלך. לכן, לסיום מילה לכל הפולנים, המרוקאים, הרוסים, האמריקאים, הצרפתים, הרומנים, היהודים, הנוצרים, העשירים, העניים, ההומואים, הלסביות, הבוגדים, הנבגדים, הנשואים, הגרושים, הנשים, הגברים, השמנים, הרזים, החולים, הרופאים, עורכי הדין והפוליטיקאים: קראתם בדיחה שהצחיקה אתכם? ספרו אותה לחברים שלכם. קראתם בדיחה שלא הצחיקה אתכם? ספרו אותה על החברים שלכם.

אני מביא כאן תשע בדיחות שתרמו לי חברים וזרים:

03

והנה שלוש בדיחות שהכנתי להן איורים צבעוניים במיוחד לצורך הרשומה הזאת:

גברת דנקנר תבעה לדין את מר שמעוני כיוון שזה קרא לה "חזירה".

מר שמעוני נמצא אשם ושילם את הקנס שהוטל עליו, ואז שאל את השופט:

"האם זה אומר שאסור לי לכנות את גברת דנקנר בשם 'חזירה'?"

"כן", אמר השופט, "בוודאי שאסור".

"ולחזירה אני יכול לקרוא גברת דנקנר?" שאל מר שמעוני.

"על זה אין שום איסור", אמר השופט.

ואז פנה מר שמעוני לגברת דנקנר ואמר לה: "שלום גברת דנקנר".

04

 

סמי גרוננפלד היה אמן די מתוסכל. החברים שלו אמרו שהוא נורא מוכשר אבל במכירות זה לא ממש התבטא.

כל שבוע הוא היה מגיע לגלריה שלו כדי להיווכח ששוב לא נמכר דבר. אבל יום אחד כשבא לגלריה אמר לו אליהו, הבעלים: "יש לי בשורות טובות ובשורות רעות".

כמובן שסמי רצה לשמוע קודם את הטובות.

"אז הטובות", אמר אליהו, "שמישהו בא וקנה את כל הציורים שלך.."

"זה נפלא", התרונן סמי. "אז מה הבשורות הרעות?"

"הרעות", אמר אליהו, "שהאיש שקנה אותן הוא הרופא שלך…"

05

 

"איך עבר הביקור אצל אמך?" שואל הפסיכולוג את אוריאל.

"רע מאוד. לא נזהרתי והייתה לי טעות פרוידיאנית", עונה אוריאל.

"מה אמרת?" שואל הפסיכולוג.

"רציתי להגיד: 'את יכולה להעביר לי את המלח?' ויצא לי בטעות: 'חתיכת כלבה, הרסת לי את החיים…' "

06

5 תגובות בנושא “בדיחות מהספר האדום

  1. סי איז אזוי געשמאק.
    והנה בדיחה שלא ביקשת ולכן לא נכנסה לספר:

    חסיד אחד רואה בבית הכנסת את חבירו עומד בתפילת שמונה עשרה, מתנדנד בדביקות בעיניים עצומות, ולפתע, מוציא המתפלל חפיסת סיגריות מכיסו, מנפנף בה לרגע, ואז מחזיר אותה לכיס וממשיך בתפילה.
    אחרי התפילה, שאל החסיד את המתפלל לפשר הדבר, וכך הסביר לו:
    "אתה מבין, מחר אני טס בעזרת השם ללונדון, ואני חושב על הטיסה, המזוודות והכל, ובדיוק הדיילת שואלת אותי אם אני רוצה לשבת באיזור עישון או לא, נו, אני באמצע שמונה עשרה, איך אענה לה?"

    Liked by 1 person

  2. איכשהו הכרתי את רוב הבדיחות אז לא צחקתי מספיק…
    הנה אחת שאני אוהב על אנשי מחשבים:
    איך מבדילים בין תכניתן מופנם לתכניתן מוחצן?
    כשתכניתן מוחצן מדבר אתך, הוא מסתכל על הנעליים שלך!

    אהבתי

  3. איך הוב גי לאכט. מקווה שכך כותבים זאת באידיש.
    נהניתי, וחיפשתי איור אחד לרפואה. הפעם לא מצאתי.

    אהבתי

  4. בעבר היה לי הספר האדום פתרון נפלא לימי הולדת, מתנה מכוייכת לצעירים, לזקנים ולכל מה שביניהם. הייתי ממשיך לחלק אותו בשמחה כי חברים כמו ספרים מתחלפים כל הזמן, אלא שהספר אזל וחבל

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.