אברהם הפנר – אבלאר ואלואיז באוניברסיטת תל אביב

כקולנוען וכאחד מחלוצי הקולוע הישראלי עדיין מוזכר שמו של אברהם (אברהמלה) הפנר, ומדי פעם אפשר לראות סרטים שלו. אבל כסופר, הפנר כמעט ולא מוזכר.

נכון, לא רק הפנר. המהירות שבה נשכחים אצלנו יוצרים שמתו היא אחד מסימני ההיכר של התרבות הישראלית התזזיתית.

01

אבל הפנר היה סופר מיוחד, ואולי יש לומר ייחודי, וחבל שנשכח אותו.

למה?

קודם כל הגיוון המרתק שאפשר לזהות בספרים שלו.

מצד אחד ספר כמו כולל הכל, שעד היום אין דומה לו בספרות העברית. הפנר העביר שם במגע הזהב שלו את דרך החשיבה האקלקטית שלו לספרות.

02

ומצד אחר, אמנות זרה, שבו מתמודד הפנר עם עצמו ועם הסטודנטים שלו באומץ ובמקוריות במהות האמנות.

03

בכל אחד מהספרים שלו עשה הפנר איזה ניסוי להתקרב למציאות באופן אחר.

בראיון בתכנית "שאלות אישיות" עם יעקב אגמון בשנת 1970, אמר הפנר הצעיר בן ה-35:

"אני חושב שמה שהייתי רוצה הכי הרבה לעשות זה לספר סיפורים ולא לכתוב את הסיפורים אלא לספר אותם. ואין מקצוע כזה שבן אדם יושב בקבארט ומספר סיפורים. הפן הכי קרוב לזה זה לעשות סרטים."

את הריאיון המלא תוכלו למצוא כאן.

מזה היה אפשר להבין שאם הייתה לו אפשרות להיות "מספר סיפורים" אז זה מה שהוא היה עושה.

אני מודה שאני לא כל כך מאמין לו. הוא עוד הספיק לחיות בימים שמספר סיפורים הפך להיות מקצוע מקובל בארץ ואני לא זוכר שהוא ניסה את זה או ויתר על ספרים וסרטים.

פעם, באחד הוויכוחים שלנו (ומספרם היה לפחות כמספר הפגישות שלנו), הבאתי את תומאס מאן כדי לחזק את עמדתי.

"נו", אמר אברהמלה, "מה הבאת דוגמה מסופר סוג ג'?"  כמה דקות לאחר שחזר הביתה (שזה היה בערך 100 מטר מהבית שלי) הגיע טלפון: "אתה רואה מה אתה עושה לי? בשביל לנצח אותך בוויכוח, אני אפילו מוכן לזלזל בסופר שאני הכי אוהב."

אז היום אני רוצה להציע לכם את כמו אבלאר כמו אלואיז שזה לדעתי הספר הכי קל לקריאה מאלה שהפנר כתב.

04

גם מי שלא מכיר מבין לפי השם שזה יושב על מכתבי אבלאר ואלואיז, סיפור האהבה מהמאה ה-12 בין מורה לתלמידה.

05

הגיבור של הפנר הוא יונה יוסף טנא, פרופסור חבר באוניברסיטה, אשכנזי שגר בתל אביב. הגיבורה היא מרים נֶאְמָטִי, אישה צעירה ממוצא פרסי שגרה בבת ים.

מי שהכיר את אברהמלה וגם קרא את הספר ישר ישאל: "זה אוטוביוגרפי?" אני חושב שחלק גדול כן.

נכון שהגיבור, כשנכנסים לפרטים, הוא לא בדיוק הפנר. בספר הוא גבוה (יותר ממטר ושמונים); הוא רווק והפנר ממש לא. אבל יש כל כך הרבה דברים שמזכירים מאוד את הפנר, בעיקר את הפנר המורה. למשל הקטע הזה:

06

תשאלו את התלמידים שלו, זה בדיוק הפנר, הפנר שכל כך אהב להצחיק את התלמידים שלו (וגם הצליח).

ועוד משהו  – הספרים שיונה טנא אוהב וזוכר מהילדות זה הכי הפנר בעולם.

07

אני לא בטוח, אבל נדמה לי, שהחברות שלנו התחילה כשאברהם שאל אותי אם אני זוכר איך קראו לאווזה שעל גבה רכב נילס הולגרסן. "אקא", אמרתי.

"אקא כל אחד יודע. אקא מאיפה?" שאל הפנר

"מִקֶבְּנֶקַיסֶה" אמרתי.

08

ועוד קצת התווכחנו איך באמת אומרים את זה אבל זאת הייתה התחלה טובה.

אחר כך היה גם העניין הזה של "שף את הפרס מן העקב", שזה ביטוי מזקני בית הספר בווילובי שהיה אהוב שנינו.

מי מתפאר היום בכך שהוא מכיר ביטויים כמו "שָף את הפרס מן העקב" (שפירושו "זכה בפרס בקלות")?

אברהם גם ממש כעס כשתרגמו תרגומים חדשים בגלל שההם של פעם היו פשוט לא מדויקים. למה לקחו לנו את "יותם הקסם" ועשו ממנו "קייטוש המכשף"? כמה ויכוחים היו לנו על זה. אפילו בקטע שהבאתי מ"כמו אבלאר" הוא מזכיר פעמיים ששינו לו, פעם את יותם לקייטוש ופעם את "עליסה" ל"אליס".

אבל מי שבאמת רוצה לדעת למה אפשר לקרוא ל"כמו אבלאר כמו אלואיז" "אוטוביוגרפיה", ינסה לבדוק את המבנה של הספר.

"כמו אבלאר" לא כתוב בגוף ראשון אלא בגוף סתמי של "יודע כל". אבל אם תתעמקו תראו שה"יודע כל" הזה יודע הכול על המורה יונה טנא ואף פעם הוא לא נעלם לקורא, ואילו על מרים הקורא לא יודע הרבה דברים, כולל לאן נעלמה. בעניין הזה הקורא הוא בדיוק במצב של טנא, כאילו מדובר בגוף ראשון. זאת בעיני דרך מאוד מעניינת לספר סיפור. לדעתו של סמרסט מוהם למשל, הנרי ג'יימס כתב ככה.

והעיקר, כמובן, זה הסוף, כלומר הסיפור שחותם את הספר. וכדי שאהיה ברור יותר, כי מתברר שברשימה הזאת אני כותב קצת "הפנרית", אני מביא את מה שכתב העורך משה רון בגב הספר (כמה טוב שעורכים מצוינים כמו משה רון ויגאל שוורץ אהבו את הפנר):

09

אז בסיפור האחרון יונה (יוסף) הוא ממש הפנר ושם הוא מוצא מלאך קטן ומגדל אותו, וכאן הפנר (הסופר) כבר ממש מדבר על הנכד שלו יונתן, הבן של מאיה, שהפנר היה כרוך אחריו והמציא לו המון שמות וזה ממש נמצא בסיפור.

10

ככה בדיוק זה היה בחיים.

וקוקי (הפנר) חסר לנו מאוד. אבל מזל שיש לנו את הספרים שכתב. אז למי שלא מכיר את הפנר הסופר, תתחילו עם כמו אבלאר כמו אלואיז.

והנה עוד כמה ספרים של הפנר:

111415

למרות שאברהם לא אהב כל כך הקדשות (בזמן שהיה כותב הקדשה, הוא היה חושב* על מאה דברים אחרים) הוא הקפיד לכתוב הקדשות לכל הספרים שנתן לי, והנה כמה:

171819202122

*המילה "חושב" מחוברת אצלי להפנר בעיקר בגלל שהוא סיפר פעם שעוד מזמן בשנות ה-50 כשהיה חבר של עליזה קשי (כוס אמק הערבים), היא פעם אמרה לו בהפתעה: "אתה יודע מה שמתי לב? שאתה כל הזמן חושב."

23

ביום ההולדת ה-60 שלי, הוציאו לי חברי גליון מיחוד של "דבר אחר".

זה הטקסט שאברהם כתב לגיליון הזה. אין דרך טובה מזאת כדי להראות את צורת החשיבה המטורפת אסוציאטיבית של הפנר:

25

3 תגובות בנושא “אברהם הפנר – אבלאר ואלואיז באוניברסיטת תל אביב

  1. כמה הערות –
    אישית- ניסיתי פעם לפני המון שנים [כמו אבלאר,] ולא הצלחתי. מבטיחה לנסות עכשיו אחרי שקראתי את הרשימה.
    עוד אישית- "שמתי לב שאתה כל הזמן חושב" ההערה של עליזה קאשי- התגלגלתי מצחוק.
    עוד אישית- פינג פונג של חידות על שמות של אווזות ומשמעות של פתגמים- נראה שנתן לך פייט לפי מידותיך. גם ההקדשות שופכות אור [עוד ביטוי גם כן ביטוי] על האישיות שלו.
    הערה חינוכית – הזכרת שם ביטוי שלא הכרתי- קיבל את הפרס בקלות. לפני שבועיים , כשלא הבינו אותי בכיתה, הבנתי שזה בגלל שאף אחד- אפילו לא תלמיד אחד מתוך 42 תלמידים בבית ספר שנחשב בית ספר טוב עם ממוצע בגרות [למי שנתונים כאלה חשובים לו] מהגבוהים בארץ- לא הצליח להשלים את הפתגם הבסיסי : אני: " הזורעים בדמעה….." הם:"……………" {זו שתיקה מביכה.}
    טוב- השלמתי להם את המשפט. אז כמותם אני מרגישה עכשיו עם הפרס שלך שלא זכיתי בו בקלות.
    כרגיל תענוג לקרוא ולראות כמה עוד חסר.
    חג שמח!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.