החלילן מהמלין גרסת בראונינג. ואיך קייט גרינאווי מגדירה הרמוניה

ב-12 בספטמבר מצאתי את עצמי (לאחר שחיפשתי את עצמי שנים) בשכונת מרילבון בלונדון, ברחוב וימפל ליד מס' 50. זה הבית שבו הייתה גרה אליזבת בארת בראונינג.

ממש ביום הזה לפני 171 שנה, כלומר בשנת 1846, חמקה מפה אליזבת עם מי שהיה כבר שבוע בעלה, רוברט בראונינג, והשניים ברחו לאיטליה.

ארבע שנים קודם לכן כתב רוברט בראונינג את הגרסה שלו ל"החלילן מהמלין" וממש כמו שהורי הילדים בסיפור לא ראו את ילדיהם עד יום מותם, לאחר שהחלילן העלים אותם, כך גם אביה של אליזבת לא זכה לראות אותה עד סוף ימיו.

האם יש קשר בין הדברים? אני מניח שאליזבת חשבה שיש. היא היתה ספיריטואליסטית פעילה.

מי שרוצה לעקוב אחר הבריחה של הזוג – שהייתה חלק מהרומן המפורסם ביותר בעולם הספרות של המאה ה-19 – לא יתקשה. רוברט בראונינג, שהיה כנראה טיפוס אובססיבי, שמר ותייק כל אחד מ-574 המכתבים שהשניים כתבו זה לזה.

הגרסה האנגלית של בראונינג לחלילן מהמלין הפכה את הסיפור הזה למוכר ואהוב באנגליה, עד כדי כך שרוב האנגלים סבורים שבראונינג הוא שהמציא את הסיפור.

הגרסה שאיירה קייט גרינאווי נחשבת לגרסה הקלאסית.

01

קייט גרינאווי מוכרת בוודאי לרבים מהקוראים. בכמה הזדמנויות סיפרתי שהאיורים שלה קובעים עד היום את האסתטיקה שמיוחסת לילדות בתקופה הוויקטוריאנית, ויותר משהלבוש הוויקטוריאני השפיע על איוריה, האיורים שלה השפיעו על האופנה הוויקטוריאנית.

בקרוב אשתדל לכתוב רשומה מיוחדת על אישיותה ואיוריה של גרינאווי.

כאן אני מתייחס בעיקר ל"חלילן" שלה ומבקש להאיר את מה שנחשב בעיניה כהרמוניה ואיך זה מתבטא באיורים.

על היחסים המורכבים בין המושג המעורפל הרמוניה למושג הכמעט מדעי "סימטריה" אין בכוחי ובעיקר בהשכלתי להרחיב, אבל אין ספק שאמנים רבים ראו בסימטריה את אחד מיסודות ההרמוניה.

להלן 13 ילדים וילדות, כולם לקוחים מתוך האיורים של גרינאווי לספר החלילן מהמלין (גרסת בראונינג)

2_6

שימו לב שכמעט בכל הילדים שציירה ישנה סימטריה מלאה במצב החזקת הידיים.

זה ממש מפתיע לגלות שגרינאווי שוברת את סימטריית הידיים כמעט רק במקרים שבהם איזה ילד מחזיק משהו:

07

או נוגע במישהו:

08

מאיירת בת זמננו, כריסטינה לוסאנטוס, איירה גם היא את אגדת החלילן מהמלין וזאת במסגרת סדרת אגדות קלאסיות מבית ההוצאה לאור הקטלונית המצוינת La Galera – Popular. מאחר שהטקסט הוא בקטלונית אינני יכול לדעת אם הוא דומה לגרסה של בראונינג (אני מניח שלא). אבל מההשוואה עם האיורים של גרינאווי אני לומד כמה דברים, וזאת כמובן בהתחשב בעובדה שלוסאנטוס ציירה את זה 155 שנים אחרי גרינאווי. קייט גרינאווי, שכידוע אהבה לצייר ילדים, הקדישה 13 (!) איורים כדי לתאר כיצד הילדים, ששומעים מרחוק את החלילן, עוזבים את המשחקים, העיסוקים וההורים כדי לרוץ אחריו. הנה כמה מהם:

09

10

10a

11

12

13

14

 

כריסטינה לוסאנטוס בכלל לא מתייחסת לדבר הזה. מיד אחרי האיור הזה שבו החלילן לוחץ את ידו של ראש העיר:

15

…מופיע האיור הזה שבו הילדים כבר מאחוריו:

16

גם נקודת המבט הזאת, הפרספקטיבה כשהחלילן ראשון ומאחוריו הילדים, מראה שללוסאנטוס אין עניין גדול בילדים, אלא בסיטואציה ובפרספקטיבה. לעומתה גרינאווי אפילו לא שמעה על פרספקטיבה,

ושיירת הילדים שלה משתרכת על פני ארבעה עמודים.

171819

כשאני בודק טוב טוב את הילדים, שכולם מצויירים בהשפעת הציור הפרה רפאליטי, אני מגיע למסקנה שבעצם גם הגברת גרינאווי לא התעניינה כל כך בילדים, אלא בעיקר בתלבושות שלהם. הלבוש זה מה שהיא באמת אהבה ובו היא הבינה, לשם כוונו הכישרון והיצירתיות שלה.

כריסטינה לוסאנטוס לעומתה, שנחשבת למאיירת קומיקס מצוינת, אוהבת את הפרטים הקטנים ומכריחה את הקורא לחפש אותם.

כשמועצת העיר המלין יושבת לדון בבעיית העכברים (סצנה שממש מתבקשת אבל גרינאווי לא נוגעת בה, אולי כי אין בה ילדים), לוסאנטוס מראה לנו את כוחה בכך שעל השולחן יש לפחות חמש מלכודות שונות לעכברים, וזה כמובן לא מפריע לעכברים להסתובב על השולחן חופשי.

20

הנה הפרטים:

21_25

זאת הסצנה שבה היא בחרה לעטיפת הספר:

26

בשתי הסצנות הקלאסיות, שבהן מוליך החלילן את העכברים ואת הילדים, קל מאוד להיצמד ל"גישה המתמטית" של אחד ואחריו שורה של אפסים:

1,00000000

זאת דרך סכמטית לתיאור הסיטואציה שעושה לנו סדר בראש ומראה לנו מי הראשון ומי הולך (בסדר מופתי) אחריו.

מעניין לראות שמאיירים אחרים, בניגוד לגרינאווי, השתדלו לשנות את הסכמה הזאת:

27

28

29

אני מניח שבהמלין (זה בגרמניה, זוכרים?) ילדים לא ילכו אף פעם לפני המחלל (איך הם ידעו לאן ללכת אם הם לפניו?)

מי שרוצה לדעת על המקור של האגדה ועל הוויטראז' שלא קיים, ימצא פרטים ברשת. אציין רק שלכותבים רבים היה קשה להתמודד עם הרעיון שעמד בבסיס ההיסטוריה של האגדה (שם סופר רק על ילדים שנעלמו. הקטע עם העכברים נוסף במשך השנים), הרעיון שהילדים שנעלמו לעולם לא חזרו, ובכמה גרסאות מסופר שהחלילן החזיר אותם לאחר שקיבל את מלוא התשלום. ויש אפילו גרסה שבה הוא לא קיבל את הכסף והחזיר גם את הילדים וגם את העכברים.

אבל אנחנו הקוראים המודאגים יודעים שהחלילן הביא אותם לארץ קסומה, או לפחות כך הוא הבטיח להם. בגרסה שלו מעביר בראונינג את המידע הזה מפיו של ילד צולע, שלא מצליח להדביק את השיירה ולא מגיע לארץ הנכספת. והוא מספר לנו שבארץ ההיא הכול נפלא, לדבורים אין עוקץ ולסוסים יש כנפי נשרים.

30

זה שהילד המסכן הזה יודע מה יש בארץ הקסומה מעבר להרים, רק מראה לנו שהחלילן הקדים וסיפר להם (או שר להם) את הדברים האלה כבר בדרך. ואנחנו לעולם לא נדע אם מדובר במקום אמיתי, או שהחלילן, שלמדנו שהוא יצירתי מאוד, פשוט פיתה אותם בעזרת הסיפור הזה.

מכל מקום, ברור שלפי בראונינג הילדים לא חזרו, וזה מודגש על ידי שלוש האמהות האבלות. ממני, אגב, שלוש האלות ה"פרה רפאליטיות" הללו לא הצליחו לסחוט אפילו דמעה אחת.

31

אבל כדי לתת לסיפור ניחוח אופטימי ואפילו כמעט דתי, ולאשר שמה שהבטיח החלילן היה אמת, ציירה קייט גרינאווי את הציור הזה, שאפילו נבחר להיות העטיפה של הספר:

32

זהו גן העדן של הילדים ולגרינאווי לא היה מספיק אומץ לצייר סוסים עם כנפיים.

הציור הזה נחשב לציור הדגל של גרינאווי (אני אוהב במיוחד את הילדה שמחבקת את החלילן מאחור).

אני מקווה שאיש מהקוראים לא יחשוב שהחלילן לקח לגן העדן רק בנות. אני מזכיר לכם שקייט גרינאווי (ואולי זה היה גם במציאות) הלבישה גם את הבנים בשמלות ובחצאיות.

הרבה פרודיות נעשו על החלילן. כאן אני מביא רק קריקטורה אחת מהניו יורקר:

33

פתחתי בזוג בראונינג ואסיים בהם.

ברוב הפורטרטים שלה נראית אליזבת כששערותיה מסתירות חלקים מפניה.

34

מישהי אמרה עליה שעם העיניים הגדולות והמתחננות היא די דומה לכלב שלה, פלאש (זוכרים את הספר של וירג'יניה וולף?).

בספר החשוב שכתב אנדרה מורואה על ביירון, בקטע שמדבר על ההצלחה העצומה שהייתה ל"צ'יילד הרולד", מספר מורואה שביירון קיבל המון מכתבי אהבה והצעות מנשים, וביניהם מכתב מאליזבת בארת, שבו היא כותבת לביירון שהיא רוצה להתחפש לפז' ולשרת אותו. בדקתי ומצאתי שכאשר פורסם "צ'יילד הרולד" ב 1812 אליזבת הייתה בת שש. האם כיוון מורואה לאליזבת בארת אחרת? או שכבר בגיל שש הייתה אליזבת מכורה לאהבה?

הנה בראונינג, ברישום שעשיתי לפי פורטרט שלו ויצא דומה לי:

35

ברואנינג נחשב עד היום למשורר חידתי. הוא עצמו אמר פעם על "סורדלו" (שיר שכתב במשך כמה שנים, ונחשב לאחד השירים הקשים להבנה בשירה האנגלית): "כשכתבתי את זה רק אלוהים ורוברט בראונינג ידעו למה הכוונה. היום רק אלוהים יודע".

הנרי ג'יימס, שכינה אותו "רכלן בלתי נלאה", כתב את השורות הבאות:

"הלכתי פעם לשמוע את בראונינג קורא משיריו. שמחתי לגלות שאם אנחנו לא מבינים אותם, הוא עצמו מבין אותם עוד פחות. הוא קרא אותם כאילו שהוא שונא כל מילה והוא רוצה לנשוך אותם לחתיכות קטנות."

על הסגנון שלו אמר אוסקר ויילד: "זה כאוס שמואר על ידי הבזקי ברקים".

אבל בחיים האמיתיים כשהוא התחתן וברח עם אליזבת, הוא בהחלט היה נאמן לתפיסת העולם שבה הוא מסיים את "החלילן":

So, Willy, let me and you be wipers 
Of scores out with all men — especially pipers! 
And, whether they pipe us free from rats or from mice, 
If we've promised them aught, let us keep our promise!

ועוד משהו:

מדי פעם כתבתי ברשימה את צמד המילים "גרסת בראונינג", וזה כנראה לא מקרה. "גרסת בראונינג" הוא שם של סרט נפלא ומומלץ מאוד ואחד התפקידים הגדולים של אלברט פיני.

אם כי שם "גרסת בראונינג" לא מתייחסת כמובן ל"חלילן" אלא ל"אגממנון".

מי שלא ראה, שיחפש. ממש מצוין.

36

 

 

6 תגובות בנושא “החלילן מהמלין גרסת בראונינג. ואיך קייט גרינאווי מגדירה הרמוניה

  1. לוסאנטוס נהדרת!
    וגם הקריקטורה בניו יורקר.
    ובכלל, כרגיל כמה אנחנו לומדים מהבלוגים הנפלאים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.