על אנשים ועל מוזיקה – תיקון טעות

ברשומה האחרונה הופיע בין השאר ספר בשם על אנשים ועל מוזיקה. שם המחבר שהופיע  עליו היה ה. ו. היינסהיימר.

בתגובה כותב לי אלון פרי: "בטח התבלבלת בין ביבר בפה-דיאז לבין על אנשים ועל מוזיקה.

כמה שהוא צודק..

והנה משהו מעברו של מכור למוזיקה, שעשוי להסביר את הבלבול:

בבית ילדותי בכרכור, פרק הזמן הקצר ביותר היה בין המשפט של אימא שלי "יעקב, קונצרט" לבין הרגע שאבי כיבה את הרדיו.

לא היה לי שום חינוך מוזיקלי, חוץ מזה שלימדתי את עצמי לנגן במפוחית פה.

מאוחר יותר נחשפתי למוזיקה קלאסית ועד היום אני מגדיר את עצמי כ"בור מכור".

שני ספרים וסרט עזרו לתהליך הזה להתרחש.

האחד הוא ביבר בפה דיאז:

והנה מה שכתבתי עליו:

ביבר בפה דיאז הוא ספר זיכרונותיו של היינסהיימר, שהיה מו"ל של חומרים מוזיקליים באוסטריה ולפני המלחמה נמלט לארצות הברית. בהומור מרכז-אירופי משובח הוא מספר על עולם המוזיקה שהכיר מקרוב. כדאי להוציא אותו שוב.

והשני, על אנשים ועל מוזיקה:

והסרט, שרבים רואים בו את האבן הראשה של הקיטש, הוא פנטזיה של וולט דיסני.

רק מאוחר יותר גיליתי, שדימס טיילור, מחבר על אנשים ועל מוזיקה, היה האיש שמאחורי הסרט של דיסני. הוא שבחר את היצירות והיה היועץ המוזיקלי.

דימס טיילור היה מוזיקאי שזכה להצלחה והיום הוא ממש נשכח. אבל לא היה שני לו ביכולת ההנגשה הפופולארית של מוזיקה קלאסית לקהל רחב. הוא עשה לאמריקאים מה שמיכאל אוהד עשה לנו הישראלים.

הספר על אנשים ועל מוזיקה הוא עיבוד של שיחות רדיו שטיילור הגיש בין השנים 1936-1937.

אני לא בטוח שמי שבאמת מבין במוזיקה יחתום על הטעם שלי בספרים ובסרטים.

אני מביא כאן קטע מהרשימה הראשונה בספר, שמוקדשת לאישיותו של ואגנר:

בקרוב אעלה רשומה שקשורה לארתור רקהאם ולריכרד ואגנר.

ושוב אני מודה לאלון פרי על התיקון.