עבר ללא נוסטלגיה

לרגל יום ההולדת ה-78 שלי עיצבתי 19 עטיפות לספרים שאהבתי מאוד כקורא צעיר, ושאני חוזר אליהם גם היום. חלק מהם מוכרים מאוד ואחרים קצת פחות.

זה חלק ממאמץ סיזיפי לנסות ולהשאיר במדפי המוח ספרים שהיו ונשארו טובים, ולא חס וחלילה מטעמי נוסטלגיה.

על חלק גדול מהספרים האלה כתבתי רשומות מפורטות באתר שלי.

*    *    *

"דני היה קטן קומה, שחרחר ושקוד. בגיל עשרים וחמש היו רגליו כפופות ונראו כמו צלעות של סוס." כך מתאר ג'ון סטיינבק את גיבור הסיפור.

למרות שסטיינבק הגיע אלינו בתרגום במנות גדולות, "טורטיה פלאט" הוא הספר האהוב עלי מכל ספריו.

האיש שהשחית את העיירה יצא בילדותי בסדרת הספרים קטנטנים של ידיעות, שהעורך שלה היה עזריאל קרליבך. רק לאחרונה תורגם הספר שוב.

זה לא מהדברים הטובים שמארק טווין כתב, אולי בגלל שהמסר מודגש מדי, אבל עדיין מומלץ.

ההבטחה של דירנמאט הוא אבטיפוס לעלילות שבהן הבלש לא מרפה, גם לאחר שהוא יוצא לגמלאות או מפוטר.

אני לא בטוח שדירנמאט היה הראשון שהביא את המודל הזה, אבל הספר הנפלא הזה נתן השראה לכמה סרטים.

השד מכיתה ז', שכמובן צריך להיות כמו בתרגום החדש השד מהשביעית,  נשאר טרי גם היום. למרות שקורנל מקושינסקי הוא נודניק פולני ללא תקנה, זהו ללא ספק הספר הטוב ביותר שלו (שאני קראתי).

בעברית יש גם את "בתיה (באשה)", "הנערה מהבית הלבן", "החרב השבורה", "שער הים" "מסע בסימן כלב", "נער בעל כנפיים", "שניים שגנבו את הירח", "איגרת מעולם האמת"

ואולי גם כמה ששכחתי.

לדעתי יצאו בעברית רק שלושה ספרים של ז'ורז' דיאמל. פרט ל"וידוי של חצות" יצא גם ספר נפלא "שני אנשים" וגם "התאומים". הכתיבה של דיאמל, שהיה גם רופא, היא שיר הלל לידידות. קראו עליו גם כאן.

אל פיטיגרילי, בן לאב יהודי, ששמו האמיתי הוא דינו סגרה, אני חוזר לעתים תכופות. כשהיינו נערים התייחסנו אליו ממש כמו אל בוקאצ'ו, כאל חומר ארוטי. אבל הוא ידע לכתוב.

תוכלו לקרוא עליו כאן.

ג'ק לונדון תורגם בנדיבות לעברית. לפני היות האדם שתרגם שמעון הלקין, יצא ב-1906. אני זוכר שכילד ניסיתי לקרוא את ההקדמה המלומדת של הלקין וכשלתי. אבל זה לא הפריע לי להתאהב ב"סרוח אוזן", "קלת הרגליים", "פטפטן", "אדום האוזן" ו "גדל השן".

יש כנראה גם תרגום חדש אבל אני לא מכיר אותו. מי יקרא היום פונט מיושן כזה עם אותיות קטנטנות?

מיסטר סמית היה ספר מכונן בנעורי. הוא עשה לי בגיל 16 את מה ש"מי מפחד מווירג'יניה וולף" עשה לי בגיל 22 – איזו מין רתיעה מהחיים "הבורגניים".

את מסע הפלאים של נילס הולגרסן כולם מכירים.

כדאי רק להזכיר שמלכתחילה זה היה אמור להיות ספר לימוד על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של שבדיה.

ובהזדמנות, זכרו את ירושלים של סלמה לגרלף.

על מסעות בנימין השלישי כתבתי בבלוג.

אני עדיין מחכה שמישהו יזמין אצלי מהדורה מאוירת של היצירה הנפלאה הזאת.

ניקודים דיזמה שאני קראתי תורגם בשנת 1949 על ידי אליהו עמיקם.

לימים יצא תרגום חדש ב"עם עובד".

יז'י קושינסקי, שכתב את "להיות שם", הכיר היטב את "ניקודים" הנפלא, וחשב כנראה ששאר העולם לא מכיר את הספר הנפלא הזה, שעולה בהרבה באיכותו על הפלגיאט של קושינסקי.

על נפשות מתות נכתב ונאמר הרבה. אני אוהב בעיקר את הדרך הנפלאה שבה גוגול משוחח איתנו הקוראים.

ספר סאטירי ענק, אפילו שנבוקוב, המעריץ מספר אחד של גוגול, טוען ש"נפשות" הוא לא סאטירה.

קשה למצוא סופר יותר אנושי, גם בכתיבתו וגם בהווייתו, מקרל צ'אפק.

בעטיפה שעיצבתי בחרתי להשתמש במספר המכונית שדרסה אישה זקנה מהסיפור "המשורר".

על אנשים ועל מוזיקה הוא ספר זיכרונותיו של היינסהיימר, שהיה מו"ל של חומרים מוזיקליים באוסטריה ולפני המלחמה נמלט לארצות הברית.

בהומור מרכז-אירופי משובח הוא מספר על עולם המוזיקה שהכיר מקרוב.

כדאי להוציא אותו שוב.

צ'רינג קרוס 84 יצא בעברית רק בשנת 1989, כשאני כבר הייתי בן 49, ככה שאי אפשר להגיד שקראתי אותו "בנעורי". אבל הוא משלב את החיבה שלי לספרים ואת האהבה שלי ללונדון.

קלוני בראון מתרחש לפני מלחמת העולם השנייה באנגליה, ומרג'רי שארפ, שמוכרת ככותבת ספרי ילדים, מביאה לנו כבדרך אגב את סיפור המעמדות באנגליה. ובעיקר, לוביץ עשה מזה סרט שממש לא כדאי להחמיץ. (אגב, בתרגום הישן היא נקראה משום מה "קליני"…)

שכר האימה התפרסם יותר כסרט בגלל המשחק המצוין של איב מונטאן. אל תשכחו את המוטו הנפלא שכתב ארנו: "אל יבקש איש בספר הזה את הדיוק הגיאוגרפי שאינו אלא פיתיון כוזב. גוואטמלה למשל, אינה קיימת במציאות. אני יודע זאת כי גרתי שם".

לא רק אני. גם ססיל ב. דה-מיל חשב ששמשון של ז'בוטינסקי הוא ספר מצוין, והוא בנה עליו את עלילת הסרט שמשון ודלילה.

בילדותנו, השם "קלושמרל", היה שם נרדף למשתנה ציבורית. פרטים על השערורייה תוכלו לקרוא בבלוג שלי. אני אוהב את הסיפורים ההומוריסטיים והסאטיריים, שהמחברים בחרו למקם בעיירות קטנות שהן מעין מיקרו קוסמוס.