עיר הפלאות – תל אביב בת עשרים

מי ייתן ויכולתי לספר לכם מי עיצב את הכריכה הזאת:
01
"עיר הפלאות" הוא ספר שיצא לאור בשנת 1929 במטרה להביא כבוד לעיר תל אביב כשהייתה בת 20.
מי שערך וגם כתב כמה קטעים בספר הוא אהרן ורדי.
היום כ-80 שנה לאחר שהספר ראה אור, לא רק שאין יודעים מי עיצב את הלוגו, אלא שגם השם אהרן ורדי נשכח, ולצערי אין אני יכול לספר לכם דבר עליו, למעט העובדה שהוא תרגם והוציא את מכתבי מקס נורדאו, וגם ספר על מסעו של הרצל בארץ ישראל. בספר שנקרא "מלכי בציון" ניסיתי לשחזר את שם הספר – עיר הפלאות – שבעטיפה:
02
מכיוון שלדעתי יש כאן אחד הנסיונות הטיפוגרפים המעניינים ביותר שנעשו עם האות העברית.
אני מנסה להבין מאין הגיע למעצב (האלמוני) הרעיון להדגיש את הקמץ בלמ"ד והקו הזה שמוריד אותנו לקמץ מדוע הוא מקבל סטייה קטנה בקצה התחתון של הלמ"ד.
שם המשנה של הספר הוא: דברי סופרים ומדינאים על תל אביב ליובל העשרים.
בהקדמה, מביא אהרן ורדי בין השאר את הדברים הבאים:
03
בחרתי לשלב ברשימה צילומים של חברי חנן לסקין, יליד תל אביב. כל הצילומים צולמו בתל אביב בשנים האחרונות.
04
הנה כמה קטעים מתוך הספר:
לפעמים, בערב, כשאני יוצא לשוח בתל אביב, אני מנסה לבדוק אם אכן "נס אור בליל, קורא לגד", ולא תמיד מצליח.

משהו על שמואל בס:
05
בס נולד באוקראינה ב-1899. כשהיה בן 6 עלה, עם הוריו כמובן, לארץ ישראל. אחד המורים שלו היה ש. בן-ציון שעודד אותו לכתוב.
אנחנו הכרנו אותו כמי שכתב גם לילדים.
בני גילי זוכרים את השיר "כפרי" שהכרנו בשם "על כתף הר פורח" ולמי שלא זוכר, הנה כמה שורות ממנו, כדי שנדע שיש סדר:
עַל כֶּתֶף הַר פּוֹרֵחַ
כְּפָרִי זֶה הַקָּטָן,
לַמֶּרְחַקִּים שׁוֹלֵחַ
פַּרְדֵּס, שָׂדֶה וָגַן.

רָחוֹק מִשְּׁאוֹן עָרִים הוּא
עַל פְּנֵי כָּל הַמֶּרְחָב,
יְרוֹק דִּגְלוֹ יָרִים הוּא
עִם נְקֻדּוֹת זָהָב.

פִּנַּת חַיִּים עוֹבֶדֶת –
גָּרִים בָּהּ אִכָּרִים.
עוֹבְדֵי אַדְמַת מוֹלֶדֶת
רוֹעֵי הָעֲדָרִים.

הָאָב חוֹרֵשׁ, זוֹרֵעַ
בַּתֶּלֶם וּבַנִּיר
וְגַם קְצֹר יוֹדֵעַ
בְּרֹב חֶדְוָה וָשִׁיר.

הַבֵּן בּוֹ רוֹעֶה עֵדֶר
וּמְנַכֵּשׁ חָרוּל.
הַבַּת שׁוֹמֶרֶת סֵדֶר
בָּרֶפֶת וּבַלּוּל.

הוֹי, מַה מְּאוֹד חִמַּדְתִּי
כְּפָרִי זֶה הַקָּטָן –
מָקוֹם זֶה בּוֹ נוֹלַדְתִּי,
מָקוֹם בּוֹ גַּם אֶזְקַן!

בס גם כתב את "שירה הנוער, שיר עתידנו" ("שיר התחדשות בניין ועלייה").
הנה במלואה הסונטה שלו "תל אביב" שפותחת את הספר:
05a

06

אסף הלוי איש ירושלים

07

אני מרשה לעצמי להניח שחלק גדול מהקוראים כאן לא שמעו את השם הזה. אבל יום אחד מישהו יגלה את דמותו של האיש הזה (ששמו האמיתי היה אלתר לוין) ויעשה עליו סרט עלילתי.
לוין התחיל לכתוב ב"חבצלת" ונחשב גם לסוכן הביטוח הראשון בארץ ישראל. רק ב-1991, כשישים שנה לאחר מותו, כשנתגלה יומנו של עזיז ביי, שהיה איש מודיעין בצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה, התברר שלוין הקים רשת ריגול נגד התורכים. על פי עזיז ביי הרשת הזאת הייתה אחד הגורמים שהובילו לנפילת האימפריה העותומאנית. בניגוד לאנשי ניל"י, לוין היה כנראה סוכן כפול.
האיש ישב בכלא התורכי ונגזר עליו גזר דין מוות, אבל שופט ששוחד המתיק את גזר הדין.
פרטים עליו תוכלו למצוא בויקיפדיה.
בשנת 1933, כשהיה בן 50, נמצא לוין תלוי על עץ דקל בחצר ביתו, מבלי שהשאיר מכתב או הסבר, ולכן אין יודעים עד היום אם התאבד או נרצח.
הנה הבית הפותח של השיר שלו שנקרא "תֵּלְעֵד":
08
אני גר בתל אביב כבר 55 שנים ומעולם לא חוויתי פרץ פואטי כמו זה שגרם למשל לשמואל בס או לאסף הלוי איש ירושלים לכתוב את השורות הנ"ל.

09

הקטע הבא הוא של י.ד. קמזון
10
את יעקב דוד קמזון הכרנו כשהיינו ילדים, בעיקר מהשירים שלו ב"דבר לילדים". הוא כתב את "אל המעיין בא גדי קטן" וגם את "ומשה היכה על סלע", ועוד שירים רבים.
למרות שנולד בליטא ובסוף חייו חי באשקלון, קמזון נחשב ל"משורר ירושלים" ואף כי תל אביב אצלו "קלת דעת מאוד", ההשוואה ללונדון ולירושלים מראה גדלות רוח גדולה. זה הקטע הראשון בשיר:
11
אבל כדי להראות שבכל זאת יש הבדל בין תל אביב לירושלים, בסוף השיר יש שורה כזאת: "חלוצים וחלוצות יסתובבו חשופי זרוע".
12

למי שזה ממש לא הפריע שהחלוצים ובעיקר החלוצות מסתובבים חשופי זרוע היה למשורר זלמן שניאור.
13
הנה שלושה בתים מהשיר "בתל אביב" של שניאור (לאו דווקא בסדר הופעתם בשיר):
14
ביאליק, שהאמין מאוד בשניאור הצעיר, כתב עליו: "מפריזים מאוד בעניין האירוטיקה של שניאור. על פי רוב אדם מרבה לדבר ולכתוב דווקא על דברים שאינם משאת לבו".
15

אביגדור המאירי
16
גדול הסאטיריקנים של הימים ההם כתב מעין בלדה שנקראה "תל אביב בנצח". היא נפתחה כך:
17
והסתיימה כך:
18
18a

והנה קטע של יהודה קרני:
19
היום קרני קצת נשכח כמשורר. אבל אצלנו בבית אהבו אותו. ההורים שלי אהבו כל מי שנולד בפינסק, וזה מה שעשה קרני, שאז נקרא וולובלסקי.
קרני עלה לארץ בשנת 1921, כשהיה בן 37, והיה חבר מערכת "הארץ". הוא הושפע מאוד מביאליק, והיו שטענו שזה הגיע לכך שהוא פשוט חיקה את ביאליק.
אנחנו זוכרים לו בחיבה את המילים שכתב לשיר "התרגעות", שמתחיל ככה:
אִם יֵשׁ אֵי שָׁם רָחוֹק
נָוֶה קָטָן שָׁקֵט
וְלוֹ גְּזוּזְטְרָה שֶׁל עֵץ
וְעַל יָדוֹ שָׁקֵד;
בדרך כלל בשירה שלו הוא התייחס יותר לירושלים מאשר לתל אביב. אולי תל אביב, כפי שתיווכחו מיד, הייתה פרוזאית מדי. אם התימני הזקן היה מתקן רעפים בירושלים הוא היה עולה אצל קרני למדרגת נביא.
20
21

אני אוהב מאוד את הקטע של אורי צבי גרינברג:
22
וכשהוא כותב על רוטנברג שמכבה את פנסיו אני לא יכול שלא להיזכר בכמה חרוזים של שלונסקי מ"מיקי מהו" עם האיור המצוין של אריה נבון:
23
איך הבחין אורי צבי גרינברג שתל אביב כבר אז הייתה "ערה".
23a24

שלמה צמח
25
כשמזכירים את "העלייה השנייה" השם שלמה צמח קופץ מיד כאחד השמות הסמליים.
הוא נולד בפלונסק ושם גדל יחד עם דוד גרין (לימים דוד בן גוריון) וכבר כנערים ייסדו השניים אגודה ציונית "אגודת עזרא" שחבריה התחייבו לדבר עברית בלבד.
צמח היה סופר, אגרונום, מורה וממייסדי בית הספר החקלאי "כדורי". על יכולת הכתיבה שלו (הוא היה חתן פרס ישראל לספרות יפה) יעיד הקטע המצוין הבא. ולמי שלא זוכר, כשהוא כותב "בהמות מתוך מי היאור" הוא לא מתכוון לבהמות שאנחנו מכירים היום בתל אביב. בימים ההם "בהמות" זה היה פשוט היפופוטם.
2627

אהרן זאב בן ישי
28
עוד אחד שלא כל כך זוכרים היום.
בזמנו היה נחשב להסטוריון של תל אביב ובמשך כמה שנים ערך את העיתון "ידיעות תל אביב" שנסגר בימיו של חיים לבנון שכנראה לא אהב כל כך את בן ישי.
בשנות ה-30 היה בן ישי מזכיר ועדת שמות הרחובות, והוא זה שבגללו העיר נחלקה לנושאים: "נביאים", "סופרי השכל", וכו'.
דווקא הוא כתב רשימה שלפחות בהתחלה שלה היא דומה למה שאני הייתי כותב היום אם היו מבקשים ממני:
2930

ח.נ. ביאליק
31
בכל הזדמנות שביאליק דיבר על תל אביב הוא הדגיש את העובדה שמדובר ב"עבודה שלנו".
32
והנה עוד קטע, הפעם מתוך הספר "מפי ביאליק" שכתב ואסף מרדכי עובדיהו ומדגיש את גאוות ה"אנחנו":
3334

זאב ז'בוטינסקי
35
כבר בקטע הקצר של ביאליק מופיעה השורה לא להצטדק על הרעות שבה.
אני מודה שלי קשה להבין למה בגלל ש"ידינו חוללו את הפלא הזה" אין אנו צריכים "להצטדק על הרעות שבה…"
משורר לא תמיד חייב להיות הגיוני.
אבל מסתבר שבאותה תקופה הותקפה תל אביב בחו"ל על דברים לא טובים שהיו בה, ודווקא שני ציונים חשובים ומובהקים נחלצים לתקן את הרושם.
זה הקטע של ז'בוטינסקי:
3637

משה גליקסון
38
גליקסון מוכר פחות היום למי שלא גר בכפר גליקסון.
האיש הזה עלה לארץ באוניה "רוסלאן", היה עורך "הארץ" וממייסדי "הציונים הכלליים", שגם הם כבר חלק מההיסטוריה הנשכחת. ושימו לב למשפט הפתיחה שלו: "הגיעה השעה להסיר מעל תל אביב את חרפת הזלזולים והלעזים שנעשו "מודה" בעולמנו".
עוד יותר מז'בוטינסקי לוקח גליקסון על עצמו את תפקיד הסניגור. זה קטע הפתיחה מדבריו:
39
לפי המשפטים האחרונים ברשימה של גליקסון אנחנו מבינים מאין באו "הזלזולים והלעזים".
40

אליעזר שטיינמן
41
הסופר הנערץ, אביהם של הסופרים נתן שחם ודוד שחם, שבספר שאיירתי לו ציירתי אותו כך:
42
שטיינמן הביא איתו לתל אביב, העיר בה גר, את זיכרונותיו מקישינוב, שם למד.
4344

וולפגנג וייזל
זה די טיפשי להכניס ולצמצם את דמותו המרתקת של פון וייזל לכמה שורות. לכן אני מפנה אתכם לערך שלו בוויקיפדיה
45
ולמי שמתעצל: דר' וולפגנג פון וייזל נולד ב-1896. הוא היה איש צבא ומומחה לאסלאם (מישהו כינה אותו "לורנס איש ערב היהודי"), רופא ומבקר ואחד ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית.
בשנת 1922 בגיל 26 עלה ארצה. פעם, כשנשאל על ידי שגריר אוסטריה בישראל, למה הוא לא חזר לווינה אחרי המלחמה, ענה פון וייזל: "כשהייתי סטודנט בווינה היו כתובות על דלתות וקירות בתי השימוש "יהודים החוצה". ואני, סִפרות של בתי שימוש, לוקח ברצינות".
איך זה שעוד לא עשו עליו סרט רציני?
הנה הקטע שלו על העיר המתרוננת:
4647

קדיש יהודה סילמן
48
בשנת 1907 כשהיה בן 27, עלה סילמן לארץ, ובהגרלת המגרשים הגריל את המגרש ברח' לילינבלום 30. אבל אחר כך עבר לירושלים והיה שם דמות מרכזית בחיי החינוך והתרבות. הנה מה שכתבה עליו תלמידתו שולמית לסקוב:
"תנ"ך ודקדוק היה מלמד אותנו קדיש יהודה סילמן… מראהו היה כשל כדור ממש" גוץ, מגודל כרס, ראש עגול מאד ונטול שיער. כל אימת שהיינו מסיימים ספר מן התנ"ך היינו חוגגים איתו מסיבת סיום, שעיקרה פיצוחים ואבטיחים. חובב גדול של חגיגות אלה היה סילמן… המסיבות רבו מאוד כמובן כאשר למדנו את תרי עשר, כמעט מסיבה לשיעור. בכל זאת אחטא לאמת אם לא אומר שסילמן הקנה לנו משהו בדקדוק".
סילמן פרסם עיתונים הומוריסטים והשתמש באינספור שמות עט: ליבבתיני, מקסימי, מרניני, ועוד רבים. אנחנו מכירים בין השאר את השיר שלו "שם שועלים יש".
אגב, סילמן הוא האיש שהמציא את המילה "תשבץ".
לי נראה שגם הקטע הזה יש בו ביטוי להומור של סילמן:
4950

מקסה נורדאו
51
מקסה היא כמובן בתו של מקס נורדאו, שחיה בין השנים 1897-1991. היא הייתה ציירת, מאיירת וסופרת. קשה לקרוא לה יהודיה שכן אמה לא הייתה יהודיה. הנה ציור אחד שלה:
52
היא כמובן מצדיקה את העובדה שנורדאו נקבר בתל אביב.
52a
מקס, אביה של מקסה, נקבר אמנם בתל אביב אבל לא גר בה. הוא לא היה אוהב כל כך את מה שנהיה ממנה, בטח לא בימים של מצעדי הגאווה.
53
תל אביב לא תמיד אהבה את האנגלים, אבל האנגלים שביקרו בה, לפחות בדיבור ובכתיבה שבחו אותה מאוד.

יאשיהו וודג'ווד
54
למרות שהאיש היה גוי למהדרין, נצר למשפחה שממנה יצא גם צ'ארלס דרווין, לא היה אפשר למצוא ציוני נלהב ממנו בכל אנגליה, אפילו לא זנגוויל. אחת מאוניות המעפילים נקראה על שמו, וזאת הזדמנות מצוינת להמליץ על הספר שכתב בן דודי אריק קרמן על האוניה הזאת. (אריק קרמן, אוניית המלחמה של המעפילים, הוצאת אריה ניר, תל אביב, 2009) לא פלא שווג'ווד מתפעל מתל אביב.
5556

סר רונלד סטורס
57
היום מתייחסים לסטורס כאל אויב הציונות. הוא היה המושל הבריטי הראשון של ירושלים בראשית ימי המנדט. בתקופה מסוימת קיים סטורס ידידות אמיצה עם זאב ז'בוטינסקי, אותו העריך מאוד כאיש תרבות. סטורס נודע כאיש שאמנות, תרבות והיסטוריה קרובים ללבו. הוא, אגב, קבע את החוק שהבתים בירושלים ייבנו מאבן ירושלמית.
הנה קטע הסיום מדבריו של סטורס בספר "עיר הפלאות", שבה הוא משבח ממש את התרבות והאמנות בעיר החדשה:
5859

לורד ארתור ג'יימס בלפור
60
שמונה שנים לאחר ההצהרה שקשורה בשמו, ביקר בלפור בתל אביב. ואם תרצו להבין יותר את מילות ההתלהבות שמופיעות בספר הציצו ביוטיוב ב"בלפור במקווה ישראל ותל אביב" ותראו איזו אהבה העניקה תל אביב לבלפור. קשה לי להיזכר בעוד קבלת פנים חמה כל כך למנהיג זר. אז מה הפלא שזה מה שהוא אמר:
6162

ליאון סימון
63
סר ליאון סימון היה מחשובי הציונים באנגליה. הוא היה סופר ומתרגם והיה שותף בניסוח הטיוטה של הצהרת בלפור. הטיוטה הייתה כתובה על מפית של מלון לונדוני ונשארה אצל סימון. ב-2005 היא נמכרה במכירה פומבית על ידי סות'ביס.
באנגליה הגיע סימון לדרגת מנהל משרד הדואר, אבל בשנת 1946 כשהיה בן 65, עלה לארץ ישראל ושם היה יושב ראש הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית.
המשפט שהייתי לוקח ממנו הוא: עיר יהודית וקוסמופוליטית, חדישה וגם פרימיטיבית.
6465

אמיל ונדרולדה
66
בבלגיה מתרגשים יותר מהשם הזה. ונדרולדה שנולד בשנת 1866, שהיה מנהיג סוציאל-דמוקרטי בלגי, היה שיך לסוציאל-דמוקרטים שאהדו את הציונות והאמין שלחלוצים היהודים ולפלאחים הערבים יש אינטרס משותף להיאבק נגד הקפיטליזם.
בביקורו בארץ ב-1928 אמר את הדברים הבאים:
6768

6 תגובות בנושא “עיר הפלאות – תל אביב בת עשרים

  1. דני יקירי
    שוב ושוב אני עומד נדהם לנוכח הידע העצום שלך וכושרך לאסוף נתונים, עובדות, סיפורים ואנקדוטות שמעשירים את קוראיך וגורמים להם עונג בל ישוער !
    תבוא על הברכה והמשך להשכילנו ולהאשירנו (מלשון אושר) עוד ועוד.

    אהבתי

  2. מזל טוב לתל אביב 🙂
    מדהים שחלק גדול מהדברים נכון גם לתל אביב של היום…
    וקצת עצוב שעל רבים מהכותבים לא שמעתי. תודה על החשיפה 🙂

    אהבתי

  3. נפלא ללמוד את ההיסטוריה ממבט עיניך, דני.
    הכרתי רבים מהשירים אף שלא הכרתי חלק מהכותבים.
    אפשר לאהוב עיר ולהתרפק עליה ובלבד שאתה נושא חוויות חיים בתוכה ( אצלי זו לונדון), אבל תל אביב שלי היום מדירה אותי עם פקקי התנועה ובעיות החנייה וכך אני נמצאת מתגעגעת געגועי אוהב ומגיעה לעתים יותר ויותר רחוקות.
    נ.ב. מאז הבלוג המעוצב החדש, הרשומות נכנסות למייל שלי לקטגורית מדיה ולא תמיד אני מבחינה בהן. רק עתה הבחנתי שנאספו של רשומות שלא ראיתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.