האיש שניסה לגדל לו אישה

הרשומה פורסמה לראשונה באתר הישן.

הסיבה העיקרית לשיגעון שלי ללכת בעקבות שלושה בסירה אחת, לתרגם אותו ולהוסיף הערות וטיולים, מקורה בשורה הזאת שמופיעה בתרגום הישן של אפשטיין משנות ה-20 של המאה הקודמת:

02

בתרגום המאוחר של יאיר בורלא, תומאס דיי לא מופיע, ואפשר להבין אותו, מי יודע בכלל מי זה תומאס דיי?
אז הביטו בו, זה תומאס דיי:

03

ספר הילדים שכתב דיי סאנדפורד ומרטון, שג'רום מזכיר אותו, היה אחד הספרים הנקראים ביותר באנגליה במשך מאה שנה והביא לתומאס דיי פרסום רב. אבל חייו הקצרים של דיי מרתקים יותר מכל ספר שכתב.
בתור חברים באומה שמאמינה שקיומה מבוסס על ספר, כדאי שנזכור את הסכנות שקיימות בתפיסה הזאת.
תראו מה קרה למשל לדון קישוט שניסה לבנות את חייו על פי מה שקרא בספרים.
וזה גם מה שקרה לתומס דיי, בחור אנגלי אינטליגנטי, מסודר בחיים ודי מחונך (נולד בלונדון בשנת 1748). כאשר התוודע יום אחד לספראמיל של ז'אן ז'אק רוסו, הוא ראה את האור. "מבחינתי", אמר, "אפשר להשמיד את כל הספרים פרט לתנ"ך ולאמיל".
דיי לא האמין באהבה. "מדובר בדעות קדומות ודמיון", הוא אמר. בגיל 21 הוא חווה כמה דחיות מנשים שרצה לשאת. הן ממש ברחו ממנו, גם בגלל שהיה – לפי התיאורים של בני זמנו – די מוזנח במראהו, בלבושו ובהרגלי הניקיון שלו, ואולי גם בגלל הדעות שלו על תפקידה של האישה. האיש הזה, שלחם נגד העבדות, שהאמין, כמו שלמד מרוסו, שהאדם נולד חופשי ורק החברה מקלקלת אותו, חשב שתפקיד האישה הוא לשרת את הגבר שלה בכל, לשבת בבית ולא לפגוש אנשים זרים.
ואז עלה במוחו הרעיון הפשוט: לגדל לו אישה ולחנך אותה מגיל צעיר שתתאים לצרכים ולדעות שלו. הוא אימץ – ואפשר גם להגיד קנה – שתי יתומות בנות 11 ו-12 והתחיל להעביר אותן סדרת חינוך ברוח אמיל. הוא החליף להן את השמות. מעתה ייקראו סברינה (שהייתה בת 12) ולוקרציה (בת 11). כדי שהפרויקט יצליח הוא היה זקוק לבידוד, לכן לקח אותן לצרפת.
חשוב שתדעו כי למרות שרבים מחבריו ידעו על המזימה, דהיינו לחנך מישהי במטרה שתהיה אשתו/שפחתו, הבנות עצמן לא ידעו וחשבו שמדובר באיש נדיב וטוב לב שפשוט מבקש לעזור להן.
הבידוד בצרפת לא עלה יפה, הבנות חלו והשלושה חזרו לאנגליה. מלוקרציה הוא התאכזב די מהר: "היא מתעקשת להיות מטומטמת", אמר, ושלח אותה בחזרה לבית היתומים. אבל, חייבים להודות, די עזר לה להתחתן והעניק לה נדוניה נאה.
עם סברינה, המועמדת הנבחרת, הוא עבר לגור בליצ'פילד, שם גר אחד ממוריו הרוחניים, ארסמוס דרווין (סבא של צ'רלס). מנקודת מבטנו קשה להבין איך הקהילה במאה ה-18 קיבלה את העובדה שהוא גר עם ילדה בת 14. אבל עובדה – קיבלו את זה.
דיי סבר שאישה שעתידה לחנך את ילדיו חייבת להיות חזקה ובעלת יכולת לסבול, אז הוא ערך לה מבחנים. למשל, הוא שפך על כתפה וזרועה שעווה רותחת, וסברינה, שלא הבינה שמדובר במבחן, פשוט צרחה. ועוד מבחן: הוא סיפר לה בסוד שמצבו הבריאותי בכי רע ויהיה רע עוד יותר אם מישהו חוץ ממנה ידע את זה. ואז התברר לו שבתוך שעות המשרתים כבר דיברו על זה.
בקיצור, גם סברינה האינטליגנטית והיפהפייה נמצאה בלתי מתאימה, מה גם שהיא לא גילתה עניין בספרים ובמדע. "אחת כזאת", סבר דיי, "לא תהיה אימא טובה לילדי".
בסופו של דבר התחתנה סברינה עם חברו הטוב ג'ון ביקנל. ג'ון היה שותפו לסוד של דיי, ורק כשנישאה לו סיפר לה ביקנל על מטרת הניסוי ועל כך שהייתה מיועדת להיות אשתו של דיי.
הספר איך לייצר אישה מושלמת עוסק בסיפור המטורף הזה.

04

בספר שואלת המחברת ונדי מור, האם יש סיכוי שג'ורג' ברנרד שואו הכיר את הסיפור של דיי וביסס עליו את עלילת פיגמליון.
בספר שלי לונדון בעקבות סופרים ומספרים אני מביא (עמ' 210) מקור אפשרי אחר שעליו ביסס שואו את פיגמליון).

05

הנה איור של המאייר לוק פירסון שהופיע ברשימת ביקורת על הספר של מור:

06

התמונה המטורפת הזו לא תהיה שלמה מבלי להכיר את דעותיו ופעילותו של דיי לקידום זכויות אדם ובעיקר את מלחמתו בעבדות.
מי שיחפש, ימצא ברשת את הפואמה שכתב דיי יחד עם חברו, ג'ון ביקנל, (זה שהתחתן בסוף עם סברינה) בשם "הכושי הגווע". זה היה אחד הטקסטים החשובים שנכתבו באנגליה על ידי המתנגדים לעבדות במאה ה-18.
בסופו של דבר התחתן דיי עצמו עם אסתר מילנס, יורשת עשירה, שהייתה כנראה האישה האידיאלית בשבילו. למשל, היא קבלה באהבה את האיסור שהטיל עליה להיות בקשר עם המשפחה שלה.
ילדים לא היו להם, אז אולי בכל זאת גם היא לא הייתה הדמות שתוכל לחנך צאצאים ברוחו של אמיל.
יחד עם אסתר יזם דיי כמה מיזמים שהיום היינו מכנים אותם סוציאליסטיים, ואולי אפילו קומוניסטיים. ואז, כשהיה בן 35 הוא כתב את הספר שהביא לו פרסום – סאנדפורד ומרטון.

07

הנה מה שכתבתי בהערה לשלושה בסירה אחת כאשר ג'רום מזכיר שם את הספר הזה:

08

הנה שני איורים מתוך הספר הזה:

09

10

דיי הכניס לספר אגדות ידועות, למשל את הסיפור על הזאב והחסידה.

11

גם ביחס לבעלי חיים היו לדיי דעות ברורות: "הם שווים לנו" הוא אמר, ולכן צריך להתייחס אליהם בהתאם. כך הוא התייחס לסוס צעיר שגידל וסרב לאלף אותו, עד שיום אחד, ב-28 בספטמבר, כשהיה בן 41, כאשר רכב עליו, הסוס הפיל אותו ובעט בו. דיי נהרג כמעט במקום.
על פי האגדות המקומיות של הכפר וורגרייב, שם זה קרה, אשתו אסתר שחיכתה לו, כששמעה על מותו, לא יצאה מהחדר שלה עד שהיא עצמה מתה (הוא אסר עליה לראות זרים, אתם זוכרים) ויש אומרים שהיא שימשה השראה לצ'רלס דיקנס לדמותה של גברת האבישם בספר תקוות גדולות. זה מה שסיפרו לי בוורגרייב אבל ונדי מור טוענת בספרה שלאחר מותו של דיי, אסתר נישאה והקימה משפחה. אני מניח שהיא צודקת.
לפי הכתוב דיי נקבר בכנסייה של וורגרייב אבל בביקורי הרבים מאוד בכפר הנפלא הזה שיושב על התמזה, לא מצאתי בכנסייה רמז לכך.

111

ואם אתם כבר מבקרים בוורגרייב אל תחמיצו את הפאב הנפלא, ג'ורג' והדרקון.
הנה מה שכותב ג'רום על הפאב הזה:

12

והנה ההערה המפורטת שלי על המקום הזה שאני ממליץ עליו בחום (אין חובה לקרוא):

13

והנה שני השלטים:

14

15

*הערה: בינתיים, בביקור האחרון התברר לי שהשלט כבר לא תלוי בבר, אלא בחוץ, באחת הפינות הנסתרות.

 

*הרשומה פורסמה לראשונה כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.